הרב שמואל רבינוביץ ? רב הכותל והמקומות הקדושים
חלקה הראשון של פרשת השבוע, פרשת 'בחוקותי', מתאר כריתת ברית בין א-לוהים ועם ישראל, ברית שנכרתה בהר סיני. לדעת כמה מן הפרשנים, ברית זו נכרתה בסמוך ל'מעמד הר סיני', כפי שמתואר בספר שמות, כלומר: מיד עם קבלת התורה.
סגנונה של הברית הוא: "אם תנהגו באופן חיובי ? תקבלו שכר; ואם תנהגו חלילה באופן שלילי ? תקבלו עונש". וזהו השכר המובטח:
"ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה… וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד… והפריתי אתכם והרביתי אתכם… ונתתי משכני בתוככם."
(ויקרא כו, ד-יא)
תיאור אוטופי זה ? שהובא כאן בחלקו ? מותנה בהתנהגותו של העם: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו" (שם, ג), או אז תזכו לכל ההבטחות המופלאות הללו: שפע כלכלי, ביטחון, ריבוי דמוגרפי ועוד.
פרשן התורה הנודע, רש"י, מסב את תשומת ליבנו לכפילות בלשון הפסוק "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו", מה ההבדל בין 'ללכת בחוק' ובין 'לשמור מצוות'? לכאורה מדובר בדברים זהים, ומדוע, אם כן, החזרה על אותו הדבר בביטויים שונים? ואכן, מסקנתו של רש"י היא שאין מדובר בהיגדים זהים. הבה נראה את לשונו של רש"י, השואל שאלה זו ומשיב לה תשובה מקורית:
" 'אם בחוקותי תלכו' ? יכול [-האם אפשר לומר ש]זה קיום המצוות? כשהוא אומר 'ואת מצוותי תשמרו' הרי קיום המצוות אמור! הא [-היות וכך], מה אני מקיים 'אם בחוקותי תלכו'? ? שתהיו עמלים בתורה!"
על פי ביאור זה, התנאי לשפע הגשמי והרוחני המובטח בפרשה הוא כפול: אם תהיו עמלים בתורה וגם תשמרו את המצוות ? תזכו לשפע המובטח. למרות שלימוד התורה נמנה כמצווה בין שאר מצוות התורה, יש לו ערך בפני עצמו, ייחודי ונעלה על שאר המצוות. אך ערך מיוחד זה תלוי בהמשך הפסוק, כפי שמציין רש"י בהמשך דבריו:
" 'ואת מצוותי תשמרו' – הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים."
לימוד התורה איננו יכול להיות מנותק מקיום המצוות. הלימוד העיוני, ולפעמים אף התיאורטי, מהווה בסיס איתן להבנה הנכונה כיצד לקיים את המצוות. לימוד תורה שאיננו מוביל לקיום מצוות, משול לשדה חרושה שלא נזרעה. העושה כך חמור ממי שאיננו מכיר כלל את התורה ואיננו מקיים את מצוותיה. הלומד שלא מתוך מטרה לקיים ? מביע זלזול כלפי התורה, כאשר הוא עורך עימה היכרות ובוחר לדחות את הכתוב בה.
במדרש אנו מוצאים קריאה רגישה עוד יותר של הפסוק "אם בחוקותי תלכו". חוק מקיימים, חוק שומרים ? אך מהי 'הליכה בחוק'? על כך מביא המדרש פסוק מספר תהילים:
" 'חישבתי דרכי, ואשיבה רגליי אל עדותיך' (תהילים קיט, נט). אמר דוד: ריבונו של עולם! בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר 'למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך', והיו רגליי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות."
(ויקרא רבה פרשה לה)
המדרש מתאר את דוד המלך כמי שחושב ללכת למקומות שונים, מן הסתם בענייני הממלכה המסועפים, אך לפתע הוא מגלה שרגליו הביאו אותו למקום אחר: לבתי כנסיות ולבתי מדרשות!
כולנו מכירים את התופעה האנושית הזו, כאשר אדם חושב לעשות דבר אחד, אך האינסטינקט מוביל אותו למעשה שונה. כאשר זה קורה, זה מצביע על הרגל או תכונה שנקבעו בנפש באופן עמוק במיוחד, עד שגם כאשר האדם חושב לעשות דבר אחר, באופן אינסטינקטיבי הוא עושה את מה שמוטבע בנפשו.
כך מבאר המדרש את משמעות הביטוי 'ללכת בחוק'. עלינו ללמוד תורה ולקיים את מצוותיה מתוך חיבור עמוק, עד שהאינסטינקט הבסיסי שלנו יהיה יהודי ויוביל אותנו אל המעשים הנכונים והראויים, ואז נזכה לשפע הגשמי והרוחני המובטח בפרשה.
