שמחה יהודית מדור לדור – שמחת תורה

הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

שמחת תורה תשפ"ד

בשבת הקרובה נחגוג את חג 'שמיני עצרת', החג החותם את חגי חודש תשרי – ראש השנה, יום כיפור וחג הסוכות. חג זה זכה לשם נוסף: 'שמחת תורה' (בארץ ישראל 'שמחת תורה' נחוג באותו יום של 'שמיני עצרת' ובחו"ל 'שמחת תורה' הוא היום שלאחר 'שמיני עצרת'). בשמחת תורה אנו חוגגים את סיום מחזור הקריאה השנתי בתורה. בכל שבת אנו קוראים פרשה אחת, ובשמחת תורה אנו קוראים את הפרשה האחרונה בספר דברים, 'וזאת הברכה', ומיד מתחילים לקרוא את הפרשה הראשונה בספר בראשית, הלוא היא פרשת בראשית.

לרגל החגיגה של סיום המחזור השנתי של הקריאה בתורה, נהגו בקהילות ישראל לעשות 'הקפות' – ריקודים עם וסביב ספר התורה. ריקודים אלו מבטאים את התייחסותינו לתורה: התורה אינה עול כבד עבורנו ואיננו רואים בה דבר המשבש את חיינו התקינים, חלילה. להיפך, אנו מאמינים כי התורה היא מקור האושר והיופי בחיינו. כאשר אנו מעמיקים בה ולומדים ממנה, נוהגים לפיה ופוסעים לאורה, אנו זוכים לחיות חיים ערכיים ומרוממים. תחושה זו מתבטאת בשיר שנהגו בקהילות רבות לשיר בעת ה'הקפות': "ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו, והבדילנו מן הטועים, ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו". אנו, בני העם היהודי, זכינו שאלוקים נטע בתוכנו "חיי עולם", חיים שיש להם תכלית ראויה, חיים שמאירים באור של קדושה ומוסר לאנושות כולה.

שמחה זו שאנו שמחים בחג, איננה שמחה השמורה רק לאלו שהוגים בתורה יומם ולילה. זוהי שמחה השייכת לכל יהודי. כל מי שזכה לחיות לאור התורה, וודאי מי שזכה לשמוע בבית הכנסת את קריאת התורה במהלך השנה, מוזמן לרקוד סביב ספר התורה. וגם אלו שאינם זכו עד עתה לעסוק בתורה, שמחת התורה היא גם עם תחילת הקריאה מחדש בתורה כדי ללמדנו שתורה כרוכה ומונחת בקרן זווית כל  הרוצה ללמוד יבוא וילמד [תלמוד בבלי קידושין דף 10 עמוד ח']

לא במקרה נקבע חג מיוחד זה מייד עם סיומו של חג הסוכות. אחד משמותיו של חג הסוכות הוא "חג האסיף", על שם אסיף התבואה שהתייבשה בשדות במהלך הקיץ והכנסתה אל המחסנים. עם סיומו של "חג האסיף" אנו חוגגים את "חג האסיף" הרוחני, האסיף של מה שלמדנו במשך השנה החולפת, של הערכים שהפנמנו, של המצוות שלמדנו לקיים. את כל זה אנו אוספים ונוצרים בליבנו. כשם ש"חג האסיף" הגשמי – חג הסוכות – מתייחד בשמחה פורצת גבולות, כך גם "חג האסיף" הרוחני – שמחת תורה – מתייחד בשמחה על הזכות ללמוד תורה ולחיות לאורה.

ישנו תיעוד מפורסם של חג שמחת תורה 1943 בגטו לודז'. בתמונות אלו נראים גברים ונשים צעירים, חברי "חזית הנוער הציוני", רוקדים עם ספר התורה. כאשר אנו מתבוננים בתמונות הללו ממרחק של שמונים שנה, אנו מלאים פליאה. ידוע לנו באיזה גיהינום חיו יהודי גטו לודז' באותן שנים נוראות, והנה אנו רואים צעירים מחייכים ושמחים, רוקדים ועולזים. אלו תמונות בלתי נתפסות! לא נוכל להבין את מי שחי בתופת הזו, אך נראה שהדבקות בתורה היא שהעניקה להם את הכוח לשמוח. האמונה שאני חי לפי ערכי הנצח שהעם היהודי קיבל מאלוקים, יש בה כדי לרומם את האדם ולסייע לו לצלוח מהמורות קשות, גם כאלו שקשה להאמין שהן ניתנות לצליחה.

אנו חיים בעולם מתקדם מבחינה טכנולוגית, אך כזה שנמצא בסכנת נסיגה ביחס למשמעות החיים. רבים מבני הנוער חיים בתחושה של ריקנות, ללא יעד. חג שמחת תורה הוא הזדמנות להראות לבנינו ולבנותינו את הקשר הרב-דורי בין העם היהודי לתורה, קשר שאיננו ניתק מזה אלפי שנים. זוהי ההזדמנות להחדיר בעצמנו ובדורות הבאים גאווה ושמחה על הזכות להיות יהודי, על הזכות לחיות לאור התורה והמצוות.