אהבת ישראל ותורה

"לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז, מפני כבודם של ישראל."

(רש"י לדברים שם)

פירוש זה ניצב בסיומה של שורת פירושים שכתב רש"י בפתיחת כל אחד מחמשת חומשי התורה, כשבכל אחד מהחומשים הקפיד רש"י לפתוח בשבחו של עם ישראל.
בפסוק הראשון של ספר בראשית, כתב רש"י כי העולם נברא בשביל עם ישראל שנקרא 'ראשית'; בפתיחתו של ספר שמות שואל רש"י מדוע נכתבה שוב רשימת בניו של יעקב אבינו, לאחר שכבר נכתבה בסיומו של ספר בראשית, והשיב: "להודיע חיבתם"; את ספר ויקרא פתח רש"י בתיאור החיבה של הנביאים שפעלו בעם ישראל; בספר במדבר שוב עוסק רש"י בשאלה מדוע ציווה אלוהים לערוך מפקד בעם ישראל, וכותב: "מתוך חיבתם לפניו, מונה אותם בכל שעה". ובספר דברים, כפי שראינו, כותב רש"י על כבודם של ישראל.
אין מדובר בתופעה מקרית, אלא במסר אותו ביקש הפרשן החשוב להעביר לכל מי שקורא את פירושו: ללימוד תורה יש תנאי מקדים ? אהבת ישראל. לפני כל חומש שאתה מתחיל לקרוא, עליך לזכור למי ניתן הספר הזה, לעם ישראל שנקרא 'ראשית', שחביב על אלוהים, לעם שכבודו חשוב לאלוהים.

מדרש חז"ל מתאר באופן ציורי את חיבתו של עם ישראל אצל אלוהים:

"משל לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך, ועבר אחד עליו, אמר לו: מה אתה עושה? אמר לו: אני עושה עטרה למלך. אמר לו: כל מה שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות – קבע! זמרגדין ? קבע! מרגליות ? קבע! ולמה? שהעטרה עתידה להינתן בראשו של מלך! כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל ? שבח! לגדלם ולפאר ? פאר! ולמה? שאני עתיד להתפאר בהם, שנאמר 'אתה ישראל אשר בך אתפאר' (ישעיהו מט, ג)."
(ויקרא רבה, פרשה ב)

מדרש זה מביע את אהבתו של אלוהים לעם ישראל, ומתאר את אלוהים מצווה על משה לשבח את עם ישראל, מפני שאלוהים בעצמו מתפאר בעם. אך יתרה מכך, המשל רומז שעם ישראל הוא ככתר בראשו של מלך.
להיות יהודי זה מחייב, ללא ספק. היותנו בן לעם שייעודו הוא להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" ? זו משימה. אך אסור שנטעה ונראה את היהדות כמטלה קשה ומכבידה. להיפך, מדובר במתנה הטובה ביותר שאלוהים העניק אי פעם לבני אדם. היהדות היא תוצאה של אהבה, וכזו אנו אמורים להתייחס אליה.