האם היהדות מפלה גויים לרעה?

פרשת כי תצא תשפ"ג

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בפרשת 'כי תצא' אנו קוראים חלק מנאומו הארוך של משה הממלא את רובו של ספר דברים. בחלק זה של הנאום מפרט משה מצוות רבות הנוגעות לכל תחומי החיים, הפרטיים והציבוריים. אחת ממצוות אלו היא האיסור להלוות בריבית. איסור זה נוגע גם לימינו, כאשר הכלכלה ברובה מתנהלת באשראי, אולם קיימים פתרונות הלכתיים המאפשרים ליהודי שומר מצוות להתנהל גם בכלכלה מודרנית. אך הבה נקרא תחילה את האיסור ונצביע על פרט אחד המודגש בו ונראה, למען האמת, די מקומם:

לא תשיך לאחיך נשך כסף, נשך אוכל, נשך כל דבר אשר יישך. לנכרי תשיך – ולאחיך לא תשיך!
(דברים כג, כ-כא)

אל האיסור להלוות תמורת תשלום ריבית מתלווה משפט המבטא אפליה בין יהודי למי שאיננו יהודי. ל"אחיך" – למי שהוא בן העם היהודי – אסור להלוות בריבית; ואילו ל"נוכרי" שאיננו בן העם היהודי, מותר להלוות בריבית.

משפט זה שימש שנים רבות כבסיס לטענות אנטישמיות ויחס דוחה כלפי יהודים. כיצד ניתן להסביר אפליה שכזו? אין דרך אחרת להסביר זאת – כך טענו רבים – מלבד שהיהדות מחנכת ליחס מפלה ושלילי כלפי כל מי שאיננו יהודי. מכאן קצרה הדרך לסימון היהודים כגורם שלילי שאינו רצוי, כ"אחר" המתנשא שאותו שונאים, בזים לו ודוחקים את רגליו. צרפו לכך את העובדה ההיסטורית שבמקומות שונים נאסר על היהודים לרכוש אדמות וכן להצטרף לגילדות המקצועיות, והם נאלצו לעסוק לפרנסתם בהלוואה בריבית; לצד האיסור שהטילה הכנסייה על נוצרים להלוות בריבית – והנה קיבלנו את הסטריאוטיפ האנטישמי של היהודי שמוצץ את דמם של האזרחים, עושק אותם ונוטל את רכושם; סטריאוטיפ שחדר אף ליצירות תרבותיות, כמו דמותו של היהודי שיילוק במחזה "הסוחר מוונציה" של שייקספיר.

אך כיצד ניתן להסביר את האפליה שהתורה מורה עליה "לנכרי תשיך, ולאחיך לא תשיך"?

למעשה, כאשר אנו מתבוננים באיסור להלוות בריבית, קשה להבין את טעמו. כסף הוא מוצר סחיר כמו כל מוצר אחר, וכשם שאין כל עוול מוסרי במכירת חפץ תמורת רווח, כך גם אין כל עוול מוסרי בהלוואה תמורת ריבית. המלווה מעניק לחברו את הרשות להשתמש בכסף ותמורת כך הוא נוטל ממנו ריבית. היכן הבעיה במעשה הזה?

התשובה היא שאכן, אין בכך כל עוול ולכן מותר להלוות בריבית לכל אדם שאיננו יהודי. לעומת זאת, כלפי בן העם היהודי התורה מבקשת שנחוש אחווה ולכן ננהג כלפיו לפנים משורת הדין, ולמרות שמבחינה מוסרית מותר לנו להלוות לו בריבית, הרי שבגלל היחס המיוחד שאנו נקראים לחוש כלפיו כאח, נימנע מהלוואה בריבית.

אין כאן אפליה לרעה כלפי מי שאיננו יהודי. יש כאן יחס חיובי ומועדף כלפי כל יהודי.

היהדות איננה פוגעת בזכויותיו של מי שאיננו יהודי אלא דורשת לנהוג כלפיו בצדק ובמוסר. עם זאת, כלפי יהודי אנו נקראים לנהוג בעדיפות. כל יהודי הוא אח רוחני של כל יהודי אחר, וכשם שכלפי אח ביולוגי ננהג באופן מתחשב יותר מאשר כלפי אדם זר, כך כלפי כל יהודי ננהג באופן מתחשב יותר. הסטריאוטיפ האנטישמי הוא אפוא מוטעה. היהודים אינם שונאים את בני האדם שאינם יהודים, שכן כבר לימדו אותנו חז"ל "חביב אדם שנברא בצלם".
אך כלפי יהודי אנו נדרשים להתנהג כאל אח, ואח אכן מקבל יחס מיוחד, ובצדק.