דבר זה איננו מקרי. התנ"ך איננו ספר פילוסופי, אלא ספר קיומי העוסק בחיי היום-יום של בני האדם, ואם לחיים הללו יש צדדים אפלים ומכוערים, גם בהם על התנ"ך לעסוק.
הבה נעיין בפרשה קצרה מתוך פרשת השבוע 'כי-תצא', העוסקת במציאות לא-סימפטית בעליל: שבויות מלחמה.
מצבן של שבויות מלחמה, מאז ומעולם, היה רחוק מלהיות טוב. בדרך כלל, הן חוו התעללות מצד שוביהם, נמכרו לעבדות ואף גרוע מכך. מי שמכיר מעט את ההיסטוריה של המלחמות, גם של הצבאות המודרניים במאה ה-20, יודע שאכן, מציאות זו היא כמעט בלתי נמנעת, אף כאשר מדובר בצבאות של מדינות נאורות ומתקדמות.
התורה העוסקת בהלכות המלחמה, איננה מתעלמת ממציאות זו, ואינה מנסה לצייר מציאות דמיונית שכביכול הבעיה איננה קיימת. להיפך. אנו קוראים:
"כי תצא למלחמה על אויביך… וראית בשביה אשת יפת תואר, וחשקת בה."
(דברים כא, י-יא)
בשלב זה הקורא הנאור מבקש לדפדף הלאה… אך התורה מתעכבת על המציאות המכוערת ומורה: "ולקחת לך לאישה". כלומר, התעללות באותה שבויה ? אסורה; היא איננה שפחה מכל סוג. אם אתה חושק בה, הדרך לכך היא באמצעות נישואין חוקיים המקנים לאותה שבויה את כל זכויותיה של אישה. אך רגע, זה לא מסתיים בזה.
"והבאתה אל תוך ביתך, וגילחה את ראשה ועשתה את ציפורניה, והסירה את שמלת שביה מעליה, וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אימה ירח ימים; ואחר כן… והייתה לך לאישה."
(שם שם, יב-יג)
שבויה אומללה זו, שעומדת להפוך לאשתו החוקית של החייל, איננה חפץ אלא אדם. היא עברה טראומה של שבי, מן הסתם היו ממשפחתה שנהרגו במלחמה. תהיה המלחמה צודקת ככל שתהיה, נהרגו בה בני אדם, ויש להם קרובי משפחה, שבמקרה אחת מהם עומדת להפוך לאשתך. ובכן, עליך לאפשר לה לעבור את התהליך של הבכי והאבל על קרוביה. והיכן היא תשב חודש ימים ותבכה? "וישבה בביתך" ? אצלך בבית! עליך לאפשר לה לרפא את הפצעים הנפשיים, ורק לאחר מכן מותר לך ? לחייל היהודי הקדום ? לשאת אותה לאישה, כאמור, עם כל זכויותיה של אישה חוקית.
הפסוק הבא רומז למגמה נוספת של חודש זה שניתן לשבויה לבכות על קרובי משפחתה ההרוגים. מטבע הדברים, בשעת מלחמה החייל רווי במתח העלול להביאו לפריקת יצרים בלתי מרוסנת. אך לאחר שהמתח נעלם, היצרים רוסנו וחלף חודש שאותה שבויה יושבת בביתו של החייל ובוכה, ייתכן מאוד ? ואף סביר להניח ? שהוא כבר לא יחשוק בה. מה יעלה בגורלה עתה? האם יוכל להפוך אותה לשפחה או למכור אותה לעבדות?
"והיה אם לא חפצת בה ? ושילחתה לנפשה, ומכור לא מתכרנה בכסף; לא תתעמר בה תחת אשר עיניתה."
(שם שם, יד)
משעה שאומללה זו זכתה לתקווה שהיא תהפוך לאישה חוקית, על כל המשתמע מכך, נאסר להוריד אותה בחזרה למציאות של עבדות. אם התוכנית הראשונית נגנזה, וטוב שכך, עליך לשחרר אותה לחופשי; לא למכור אותה לאדם אחר וגם לא לעשותה שפחה בביתך. היא זכתה בחירות.
כאשר התורה כותבת הלכות כאלו, האם היא מתכוונת שזוהי הדרך הראוייה לנהוג בה? על כך משיב פרשן התורה הנודע, רש"י (רבי שלמה יצחקי, צרפת, המאה ה-11) במילים הבאות: "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקדוש ברוך הוא מתיר אותה, סופה שיישאנה באיסור". כלומר, מדובר במציאות שבה קשה לאדם לשלוט ביצריו, ואם לא נתיר לו את רצונו ונעניק לו הדרכה כיצד לעשות זאת באופן המוסרי-יחסית, הוא יעשה זאת בצורה גרועה יותר.
ברור מאליו, שאם ניתן לקבוע פקודות צבאיות האוסרות מכל וכל על התנהגות שכזו, כפי שאכן עשו בצה"ל ובצבאות נוספים ? זה עדיף וראוי בהרבה על המצב שבו יש להתיר את נישואיה של השבויה. לכך בדיוק התורה מכוונת כאשר היא מורה הלכות אלו, שנבין שמדובר במעשה שאינו ראוי, אך גם אדם שעושה מעשה שאינו ראוי ? יכול לעשותו בדרך מוסרית יותר או מוסרית פחות. זהו פירושם של דברי רש"י: "דיברה תורה כנגד יצר הרע". גם אם נכנעת ליצר הרע, אין סיבה שתיכנע לו לגמרי ותנהג באופן אנטי-מוסרי בעליל.
