מסע אותו אכן עבר העם באלפי שנות קיומו, כשהוא הולך בדרך התורה ואף משפיע מערכי התורה על העמים סביבותיו. הלכה זו עוסקת בעבד שברח מאדוניו.
הבה נקרא שני פסוקים מן הפרשה:
"לא תסגיר עבד אל אדוניו ? אשר יינצל אליך מעם אדוניו
"עימך ישב, בקרבך, במקום אשר יבחר, באחד שעריך, בטוב לו; לא תוננו!"
(דברים כג, טז-יז)
בפסוקים אלו אנו נכנסים לסיטואציה מסובכת, הן באופן אישי והן מבחינה מדינית. בעולם העתיק, קיבל מוסד העבדות לגיטימציה מובהקת. על פי התפיסה הרווחת, היה העבד רכושו של אדוניו, ואכן העבדים קיבלו יחס בהתאם לכך: הם שועבדו עד כלות הכוחות, הם נמכרו על ידי אדוניהם לארצות אחרות. התחשבות במצבו באישי של העבד נחשבה ליחס תמוה עד מגוחך.
יתרה מכך. הסגרת עבדים שברחו מאדוניהם, נחשבה למעשה צודק ואף מוסרי. הרי העבד הוא רכושו של האדון. ואם היה העבד בורח למדינה סמוכה ? בין מדינות שכנות התקיים 'הסכם הסגרה', לפיו העבד מושב לרשות האדון החי במדינה ממנה ברח העבד.
מדינה אחת לא הייתה מחויבת להסכם זה. זוהי מדינתו של העם היהודי בארץ ישראל. כל עבד במדינה שכנה ידע, כי אם יצליח לברוח לארץ ישראל, לא יוסגר לאדוניו על ידי רשויות החוק. להיפך, התורה מצווה לקבלו באהדה ולאפשר לו את החירות אליה נמלט.
ואם היינו סבורים לרגע שפסוקים אלו עוסקים בעבד יהודי שברח מאדוניו שאינו יהודי, באה ההלכה וקבעה להיפך: פסוקים אלו עוסקים בעבד שאינו יהודי שברח מחוץ לארץ מאדוניו היהודי ונמלט לארץ ישראל. ערך החירות גובר על הסולידריות היהודית, עד שדווקא העבד שאינו יהודי יקבל את החסות מפני אדוניו היהודי.
יושם לב להדגשות החוזרות בפסוק זה. מלבד איסור הסגרת העבדים, מבהירה התורה: "עימך ישב, בקרבך, במקום אשר יבחר, באחד שעריך, בטוב לו". העבד הבורח יוכל לבחור היכן להתגורר, בהר או בעמק, בעיר או בכפר. לא בשכונת-עוני, אלא "בטוב לו". ולבסוף, אזהרה נוספת על היחס כלפי העבד הבורח: "לא תוננו!" – אין לצערו ולהעליבו ואין להזכיר לו את מעמדו החברתי הנמוך. עבד-בורח זה יקבל את התנאים המשובחים ביותר.
התורה לא ביטלה את מוסד העבדות, אך עירערה את יסודותיו לחלוטין. כל יהודי שחי בתקופה שנהגה בה עבדות, אמור היה לשאול את עצמו: אם נאסר עלי להסגיר עבד-בורח והוטל עלי לאפשר לו חירות מוחלטת, כיצד אני יכול לשעבד בביתי אדם אחר?! איזו הצדקה יש להתייחס לאדם כלשהו כאל רכוש, כאשר בו בשעה יש לאפשר לכל עבד להימלט מיחס זה אל חיי חירות חופשיים?
ביטול העבדות ארך אלפי שנים נוספות. לא בקלות הושגה מטרה זו. אנשים רבים ? ביניהם כאלו שנחשבו חכמים ביותר – לא הפנימו את המסר הנוקב, האוסר להתייחס לאדם כאל רכוש. אך האנושות עברה תהליך ארוך, שבסופו הופנם המסר ובוטלה העבדות ברוב מדינות העולם.
כאשר אנו מבינים את המסר של פסוקים אלו, אנו מבינים שהתורה לא באה לצוות רק על מעשים מסוימים, אלא באה לחנך את האנושות. זהו חינוך שלעיתים עשוי לארוך אלפי שנים, אך לבסוף יצליח. כל צעד קטן שלנו כשאנו מקיימים את מצוות התורה, תורם למסע הארוך והחשוב הזה פסיעה נוספת, אל עבר היעד: תיקון העולם ותיקון האדם.
