כי תצא – תשפ"ב
הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
פרשת השבוע 'כי תצא' היא חלק מנאומו המרכזי של משה רבינו בספר דברים. בפרשה זו באופן מיוחד אנו קוראים רשימה ארוכה של מצוות הכוללת אופני התייחסות ראויים לעמים אחרים ששכנו לצד עם ישראל בעת העתיקה, חוקים המוטלים על מערכת המשפט הישראלית, חוקים העוסקים בהסדרת יחסים בינאישיים בתוך המשפחה, וגם חוקים חברתיים שמטרתם בדרך כלל למנוע עוול ולסייע לשכבות החלשות בחברה.
הבה נקרא חוק אחד מהסוג האחרון ונבחן את משמעותו:
לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה; לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה;
אבן שלמה וצדק יהיה לך; איפה שלמה וצדק יהיה לך;
למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' א-לוקיך נותן לך.
כי תועבת ה' א-לוקיך כל עושה אלה, כל עושה עוול.
(דברים כה, יג-טז)
חוק זה עוסק באדם העוסק במכירה של מוצרי צריכה, בדרך-כלל מוצרי מזון שונים. רבים מאיתנו עדיין זוכרים את המאזניים שבהן היו שוקלים את המוצר הנרכש אל מול משקולת עשויה ממתכת. בעת העתיקה המשקולת הייתה עשויה מאבן מסותתת במשקל מדויק (אבנים כאלו נמצאו בחפירות בסמוך לכותל המערבי). המבוגרים יותר שבינינו עשויים לזכור גם מכירה של מוצרים כמו קמח או סוכר שנמדדו באמצעות כלי מידה מדויקים שהיו ממלאים עד שפתם. כלי זה מכונה במקרא 'איפה'.
מציאות זו מאפשרת למוכר להרוויח מעט על חשבון הלקוחות. אם הוא מגרד מעט את המשקולת או יוצר כלי מידה מעט יותר קטן – הלקוחות לא יבחינו בתרמית המזערית הזו, והרווח המצטבר עבור המוכר יהיה משמעותי. מדובר, כמובן, בגניבה פר-אקסלנס. אומנם כל אחד מן הלקוחות מפסיד מעט מאוד, אולי אפילו בשווי מזערי ממש, אך אין בכך כדי להמעיט מחומרת המעשה. ייתכן שהגניבה הקטנטנה הזו דווקא חמורה יותר מגניבה של סכום גדול.
התורה מדגישה את חומרתו של מעשה זה במספר אמצעים. ראשית, היא אינה אוסרת רק את השימוש במשקולת פגומה אלא גם את החזקתה בבית. זהו אחד האובייקטים היחידים שהמקרא אוסר על החזקתם בבית! שנית, ההבטחה למי שנמנע מגניבה זעירה זו נראית בלתי פרופורציונלית: "למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' א-לוקיך נותן לך". ולבסוף, הביטוי החריף "כי תועבת ה' א-לוקיך כל עושה אלה, כל עושה עוול". גניבה זו מוגדרת כ"תועבת ה' ".
מהי משמעותה של גניבה זעירה זו? אף אחד מן הלקוחות לא יפשוט את הרגל כתוצאה מהשימוש במשקולת הפגומה. הנזק הוא זעיר וכמעט שאינו מורגש. התועבה שבמעשה זה היא הפרת האמון החברתי על ידי הרמאות של הסוחר. התורה שואפת ומחנכת לחברה ששורר בה אמון הדדי, אנשים בוטחים זה בזה, אדם חי ברוגע שלא ינוצל ברגע של אי שימת לב.
אותו קמעונאי שפוגם בסתר את המשקולת כדי לרמות את לקוחותיו – פוגם באמון האנושי המבוקש. המידה הזעירה החסרה ב'איפה', גורמת לחוסר עצום בביטחון של אדם בזולתו.
רמאות קטנה היא הרס עבור החברה יותר מקיומה של כנופיית פשע, שכן הסוחר המרמה את לקוחותיו אינו פושע, הוא רק גנב קטן שמן הסתם אפילו לא רואה את עצמו כ"גנב". הרגלים מגונים מסוג זה לא יכניסו אף אחד לכלא, אך הם הופכים את החיים של החברה כולה לפחות אמינים, פחות בטוחים ומלאים בדאגה.