הערך שמעניק לנו את זכות הקיום

הסקירה מתחילה בתיאור מינוי השופטים. מדוע? מפני שהמסר הראשון שחשוב למשה להעביר לעם לקראת הכניסה לארץ ישראל, שייחקק בלבבות – הוא חשיבותו של הצדק ושל מערכת שפיטה הוגנת.

כך מתאר משה את השופטים שאותם מינה:

"אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם"

(דברים א, יג)

פרשן התורה הדגול, רש"י, מלמד אותנו כי משמעות הכינוי "אנשים" היא – צדיקים, ו"נבונים" הם אלו שמבינים דבר מתוך דבר. אולי הכוונה למה שאנו מגדירים היום כפיקחות, או אינטואיציה מפותחת. ומה הכוונה "ידועים לשבטיכם"? מבאר זאת רש"י:

"…שהם ניכרים לכם, שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירים בו, שאתם גידלתם אותו"

רש"י עמד על בעיה די נפוצה. אנו פוגשים באדם מרשים, נראה טוב, מדבר יפה, אינטליגנט. אבל מי הוא באמת? כיצד נוכל לעמוד על טיבו? משה פונה אם כן לשבט שממנו בא השופט הפוטנציאלי ומבקש המלצות.

ולמה זה כל כך חשוב? כאשר נמשיך ונקרא את סט ההוראות והאזהרות של משה לשופטים, נבין שמדובר בתפקיד כה רגיש וחשוב, שאין בו מקום לבינוניות.

"שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק; בין איש ובין אחיו ובין גרו. לא תכירו פנים במשפט, כקטן כגדול תשמעון; לא תגורו מפני איש"

(שם שם, טז-יז)

משה מניח את האצבע על נקודה רגישה. השופטים גם הם בני אדם, וכאשר מגיעים בפניהם אדם מוכר ואדם זר להתדיין, הטבע האנושי עשוי לנטות לטובת האדם המוכר. הצדק עשוי להידחות, וזה נורא. אסור שדבר כזה יקרה. "לא תכירו פנים במשפט!". ומה אם יבואו בפני השופט אדם נכבד מול אדם פשוט? גם כאן יש לטבע האנושי נטייה להעדיף את טובת האדם המכובד, ושוב, הצד עלול להידחות. אסור שדבר כזה יקרה. "כקטן כגדול תשמעון!".

ולפעמים שני האנשים הבאים להתדיין בפני השופט אינם מוכרים ואינם מכובדים, אך אחד מהם מוכר כאדם אלים, פיזית או מילולית. אם השופט יפסוק לרעתו, הוא עלול להציק לו, לרדוף אותו ואת משפחתו. ושוב, הנטייה האנושית היא לנסות להסתדר עם אנשים כאלו ולא להרגיש אותם. אך אסור שהצדק יידחה בגלל דאגת השופט לשלומו. "לא תגורו מפני איש!"

הצדק, מלמד אותנו משה רבינו, איננו עניין של מותרות. אין לנו את הרשות לוותר עליו. והוא מנמק:

"כי המשפט לאלוקים הוא"

(שם)

אתה, השופט, צריך לזכור כי ישנו שופט עליון שבפניו נשפטים כל בני האדם, והוא אלוקים. המשפט המתנהל בבית הדין אינו אלא שיקוף של המשפט האמיתי, וכאשר השופט פוסק שלא בצדק, הרי שהוא מועל בתפקידו החשוב.

ערכים אלו של צדק ומוסר, הם הערכים העומדים בתשתיתה של היהדות. טרם הכניסה לארץ ישראל, עומד משה ומזכיר לעם על מה מבוססת זכות הקיום של עם ישראל בארץ ישראל. וגם אנו, שחיים אלפי שנים לאחר נאומו של משה, עודנו עומדים ומאזינים, לומדים ומפנימים – "כי המשפט לאלוקים הוא".