להכיר בטוב – פרשת האזינו

בס"ד

האזינו תשפ"ד

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת 'האזינו' שאותה נקרא בשבת הקרובה, רובה שירת תוכחה ונבואה שאמר משה רבינו לבני ישראל טרם מותו. בנבואה זו הוא בישר להם על העתיד הצפוי לעם ישראל, עתיד שבו עם ישראל יחטא וייענש אך ישרוד את התקופות הקשות ויתאושש. בתוך הדברים הוכיח משה את בני ישראל במילים הבאות:

הלה' תגמלו זאת? עם נבל ולא חכם! הלוא הוא אביך קנך, הוא עשך ויכוננך!
(דברים לב, ו)

משה מוכיח את עם ישראל שאינו מכיר בטובה שא-לוקים העניק לו, וכתוצאה מכך עשוי לחטוא ולעבוד עבודה זרה. משה מעמיד אפוא את יסוד החטא על תכונה המוכרת לכולנו בשם 'כפיות טובה'.

ואכן, רבים מהחטאים שבני אדם נכשלים בהם – הן חטאים שבין אדם לא-לוקים והן חטאים שבין אדם לזולתו – נובעים מגישה שאינה מכירה בטובה שזכינו לה. מן הראוי להתבונן בתופעה זו וללמוד כיצד להתמודד איתה.

כאשר אנו מדברים על 'כפיות טובה' אנו מתכוונים לעיתים לאדם שמייחס את הצלחותיו לעצמו ואינו מכיר בכך שהזולת סייע בידו. אכן, זוהי תכונה אנושית מוכרת, ויש לה הסבר פשוט. כאשר אנו מכירים בכך שנזקקנו לעזרת הזולת, הדבר פוגע בכבודנו וגורם לנו להרגיש לא מוצלחים מספיק, ובפרט, תלותיים ולא עצמאיים. אלא שעלינו להודות באמת ולהכיר בטובה שהזולת העניק לנו, גם אם הכרה זו גורמת לנו אי נעימות או פוגעת בדימוי העצמי המצליחן שבנינו לעצמנו.

אך יש מקרה חמור יותר של כפיות טובה, כאשר אדם אינו מכיר כלל בטובה שיש לו, אלא מביט ומתמקד רק בחלקים השליליים שבחייו. תכונה רווחת זו נובעת מפרפקציוניזם הגורם לאדם להציב במרכז חייו את החסר, גם אם במבט אובייקטיבי הוא קטן ודל לעומת היתרונות והטוב שהאדם זכה להם. גישה מעין זו גורמת לאדם לצבור רגשות שליליים על העבר ועל מצבו בהווה, ולפתח פסימיות כלפי אפשרויות התיקון בעתיד. לעומת זאת, כאשר אדם מכיר גם בטוב שיש לו – ולכל אחד יש מידה של טוב בחייו, לעיתים אף מידה רבה מאוד – הכרה זו מפתחת בו רגשות חיוביים והוא נעשה אופטימי ומאמין באפשרויות של שיפור והתקדמות.

כפיות טובה אינה רק חטא, אלא היא סיבה למצבים גרועים יותר בעתיד; ואילו הכרת הטוב אינה רק גישה נכונה, אלא גם מביאה את האדם אל עתיד טוב יותר. כאשר משה מוכיח את בני ישראל על כפיות טובה הוא קורא להם קודם-כל: הכירו בטובה שיש לכם! הכירו בטובה שא-לוקים העניק לכם!

פרשת 'האזינו' נקראת בשנה זו, כמו בשנים נוספות, בשבת שבין ראש השנה ליום כיפור. שבת זו נקראת "שבת שובה" על שם ההפטרה – קטע מספרי הנביאים הנקרא בבית הכנסת לאחר קריאת התורה – הפותחת במילים "שובה ישראל עד ה' א-לוקיך". הפטרה זו מסתיימת במשפטים הבאים:

ובני ציון גילו ושימחו בה' א-לוקיכם… והיללתם את שם ה' א-לוקיכם אשר עשה עימכם להפליא.
(יואל ב, כג; כו)

חלק חשוב במסע התיקון האישי של האדם הוא להכיר בטוב שזכה לו, להפסיק להתמקד בהיבטים השליליים ולשים דגש על ההיבטים החיוביים שבחייו. השלב הבא הוא להבין מהו מקור הטוב הזה – א-לוקים, ולפעול מתוך הכרה זו בענווה ובשמחה.