פרשת האזינו תשע"ט
"יערוף כמטר לקחי / תיזל כטל אמרתי;
כשעירים עלי דשא / וכרביבים עלי עשב."
(דברים לב, ב)
כדרכה של השירה המקראית, המילים הינן גבוהות וקיימת תקבולת בין קטעי השירה. גם אם לא ניכנס לפרטיו של כל ביטוי בשירה זו, ברור כי משה השתמש בתיאור הגשם החודר אל האדמה ומצמיח אותה, כמשל למה שהוא ציפה שדבריו יעשו: יחלחלו אל לבותיהם של השומעים, ושל הקוראים בכל הדורות, ויצמיחו בהם רצונות חדשים ומעשים מבורכים.
חכמי המדרש פיתחו את משל הגשם וחילצו ממנו תובנות חשובות. הבה נתבונן באחת מהן:
" 'יערוף כמטר לקחי' – אין 'לקחי' אלא דברי תורה, שנאמר: 'כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו' (משלי ד ב)…;
'כמטר' ? מה מטר חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם…;
מה מטר זה יורד על האילנות ונותן בהם מטעמים לכל אחד ואחד לפי מה שהוא, בגפן לפי מה שהוא, בזית לפי מה שהוא, בתאנה לפי מה שהיא, כך דברי תורה: כולה אחת, ויש בה מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות."
(ספרי דברים, פיסקא שו)
החכמים שיצרו מדרש זה, הבחינו בתופעה מעניינת. הגשם היורד על הצמחים ו"מביא חיים לעולם", הוא אחיד בתכונותיו. אין הבדל בין הטיפה היורדת על עץ התפוח ובין הטיפה היורדת על צמח הקקטוס. ובכל זאת, תוצאותיו של הגשם אינן זהות. הטיפה שירדה על התפוח הצמיחה פרי בריא, מתוק ועסיסי, ואילו הטיפה שירדה על צמח הקקטוס הצמיחה עלה דוקרני.
מה חולל את השינוי?
השותפות של הצמח. הגשם לבדו אינו מחולל דבר, אך כאשר הוא פוגש את הצמח הצמא, הוא מפרה את הצמח לפי אופיו.
התורה, גם היא כמו טיפות הגשם. מי שמביט מבחוץ על ארון הספרים היהודי, רואה לפניו ספרים גליונות נייר שעליהם טקסט.
אך אותו ספר, כשהוא נמצא בספרייתם של בני אדם שונים, מחולל תוצאות שונות לפי אופיים של הלומדים בו. כל אדם שלומד תורה, יכול לחוש את השינוי שהלימוד מחולל בתוכו. אך שינוי זה איננו תוצאה של התורה בלבד, אלא גם של אופיו ותכונותיו של הלומד. האדם מקבל את התורה והוגה בה, ומושפע ממנה על פי האיכויות שהביא עימו אל הלימוד – "כל אחד ואחד לפי מה שהוא".
מכאן, שלימוד התורה איננו יכול להספיק כדי להעשות אותנו בני אדם טובים יותר וראויים יותר. עלינו לפתח בעצמנו מידות טובות, סבלנות, יישוב הדעת ועוד תכונות ראויות כדי שהתורה תצמיח בלבנו את הפירות המשובחים והרצויים.
