משנכנס אדר – האמונה שהחושך יתהפך לאור

פורים – תשפ"ה

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

לימים אלה, ימי אדר הבאים עלינו לטובה אנו נכנסים עם אמרתם של חכמינו זיכרונם לברכה : "משנכנס אדר מרבים בשמחה". ואכן בימי הפורים אירע נס גדול והצלה עצומה לעם היהודי אבל יש מקום לשאול: הלא נס הפורים אירע בי"ד באדר, במחצית  החודש. מדוע, אם כן, עלינו לשמוח כבר מראשיתו?

שאלה זו מתחדדת כאשר משווים אנו את אדר לחודשים אחרים בלוח השנה. בחודש כסלו, למשל, שבסופו חוגגים אנו את נס חנוכה, לא מצאנו שיאמרו "משנכנס כסלו מרבים בשמחה". גם בניסן, חודש גאולתנו ממצרים, לא אמרו כך. אדרבה, בהגדה של פסח נשאלת השאלה "יכול מראש חודש?" – והתשובה היא לא! 'ביום ההוא'".

התבוננות במגילת אסתר מגלה לנו את עומק משמעותה של שמחה זו. שמה של המגילה אינו מקרי – "מגילת אסתר" – מגילה המגלה את ההסתר, את הנסתר מעין כל. זוהי מגילה שבה שם ה' אינו מוזכר אפילו פעם אחת, אך נוכחותו מורגשת בכל תפנית ובכל שלב. המגילה מלמדת אותנו כי דווקא מתוך ההסתר הגדול ביותר, מתוך החשכה העמוקה ביותר, עתיד האור לפרוץ בעוצמה רבה.

לפני כ-2,500 שנה, בשושן הבירה עמד עם ישראל בפני גזרת "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד". אימה נוראה אפפה את היהודים. בכל מקום שאליו הגיעו אגרות המלך נפלה חרדה גדולה – הסתר פנים מוחלט. ואז, ברגע הקריטי ביותר, נהפך הגלגל – "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".

הלקח העמוק הזה, של גאולה הצומחת מתוך תהום של חשכה והסתר, הוא שמלווה אותנו כבר מראשית החודש. זהו מסר עצום ממורשת אבותינו: הביטו נא וראו, אל תיראו מן החושך, אל תיבהלו מן ההסתר. שכן דווקא מתוכם, דווקא מלב התהום העמוקה ביותר, תצמח הישועה בעוצמה גדולה.

בימים אלה, כאשר עם ישראל נמצא במאבק קשה ועיקש אל מול אויביו, כאשר אנו מלווים ברטט לב ובדמעות את חללינו, כאשר משפחות רבות כל כך נקרעות בכאב על אובדן יקיריהן, וכאשר חיילינו נלחמים בעוז ובאומץ בחזיתות השונות – הרי שמסר זה מקבל משמעות עמוקה ומיוחדת.

"משנכנס אדר מרבים בשמחה" אין פירושו להתעלם מן הכאב, אין פירושו לעצום עיניים אל מול הקורבנות הקשים שאנו משלמים. אדרבה, זוהי קריאה לראות גם בתוך החשכה הגדולה את ניצוץ האור המבצבץ ועולה. זוהי קריאה להאמין שההסתר הנורא הזה יתגלה כמבוא לגאולה, שמן האבדה הכואבת יצמח בסופו של דבר עולם טוב יותר.

בימי אדר, אנו מחזקים את אחיזתנו באמונה שהחושך – גדול ככל שיהיה – הוא רק שלב מעבר לקראת אור גדול. בכל פעם שאנו רואים את האחדות המופלאה בעם ישראל, בכל פעם שאנו רואים את התפילה והזעקה לשובם של החטופים, בכל פעם שאנו עדים לרוח ההתנדבות והנתינה, בכל פעם שחיילינו עומדים בגבורה מול אויב אכזר – אנו רואים את הניצוצות הראשונים של ה"ונהפוך הוא".

משנכנס אדר, אנו מחזקים את האמונה שבסופו של מסע, גם אם הוא ארוך וקשה, יתגלה ההסתר. נזכה לראות את עמלק של דורנו מוכרע ונעקר, נזכה לראות את החטופים שבים אל חיק משפחותיהם, נזכה לשקט ולשלווה מבית ומחוץ. ומעל לכל, נזכה לראות כיצד הקושי והמבחן חישלו אותנו והפכו אותנו לעם מלוכד ומאוחד יותר, לעם בעל חוסן פנימי גדול יותר, לעם המאיר את העולם כולו באור של נצח.

"ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר" – כן תהיה לנו. במהרה בימינו, אמן.