הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
בשיאה הדרמטי של מגילת אסתר אומר מרדכי היהודי לאסתר המלכה "אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת – רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ". בשעה הקשה ביותר, בה עומד העולם נבוך מול פקודת אחשוורוש והמן "לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, אֶת כָּל הַיְּהוּדִים" מציב מרדכי שתי אמיתות עמוקות ונוקבות לא רק לאסתר ובני דורה – אלא לכל הדורות שיבואו אחריהם.
האמת האחת שקובע מרדכי היא כי רווח והצלה יעמדו ליהודים, כאן או ממקום אחר. יהיה אשר יהיה – תמיד יקומו מתוך בני העם היהודי אותם יחידים אשר יתעלו אל גודל השעה, ויפעלו למען אחיהם ואחיותיהם הנתונים בצרה. כך לימד אותנו מרדכי, כך לימדה אותנו ההיסטוריה.
האמת השניה היא שמי שבוחר להחריש, מי שעומד מנגד בשעה שבני עמו נתונים בצרה – עלול, חלילה, לאבד מן היהדות. שכן מהי היהדות, בשורש-מהותה, אם לא משה העוזב את מנעמי ארמון פרעה, שבו גדל כל חייו, "וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם"? מהי היהדות אם לא תחושת הערבות ההדדית אשר בשמה הקדישו יהודים את חייהם, הקריבו את ממונם ואף סיכנו את חייהם איש למען רעהו? ויתור על תכונה יקרה זו ובחירה בעמידה-מנגד בשעה שאחים ואחיות נתונים בצרה כמוה כאובדן מוחלט. כך לימד אותנו מרדכי, כך לימדה אותנו ההיסטוריה.
מול דברי הבלע של המן "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים" עונה אסתר "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים". הפירוד הוא אסוננו, האחדות היא מקור כוחנו. לא בכדי מצווים מרדכי ואסתר לחגוג את חג הפורים במעשה המבטא יותר מכל את האחווה והרעות – משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. לא במסיבות פאר נחגוג את הצלתנו מיד צר, אלא בחיזוק החברות, הקהילתיות ודאגה לחלשים שבינינו. לא בכדי מצווים מרדכי ואסתר את הדורות שיבואו אחריהם לחגוג את חג הפורים הן בתאריך הצלתם של יהודי שושן והן בתאריך הצלתם של יתר יהודי הממלכה. אלה שמחים בשמחתם של אלה ואלה שמחים בשמחתם של אלה. זוהי מהותו של החג, זוהי מהותו של העם.
בימים מרים אלה של מלחמה, אנו רואים בלב נרגש את פעולותיהם הכבירות של יהודים למען אחיהם ואחיותיהם באוקראינה. אנשי חב"ד המסייעים לפליטים הרבים, בעלי הממון שמממנים מאות אוטובוסים לנמלטים מאוקראינה, האנשים הפרטיים שנכנסים באומץ אל לב התופת על מנת לחלץ את בני עמם מגיא הצלמוות – כל אלה הם בניו ובנותיו
