הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
חודש אדר הינו החודש האחרון בלוח השנה העברי הקדמוני, אשר ראשיתו בחודש ניסן, חודש הגאולה. זהו חודש מסיים ומסכם, אשר אוסף אליו את תובנות מעגל השנה כולו, על כל פסגותיו ותהומותיו, ומזקק מהם אמירה אחת, שראויה הייתה השנה כולה כדי שתילמד ממנה.
אותה אמירה מופלאה נאמרה דווקא על ידי צורר היהודים הגדול – המן בן המדתא האגגי. "ישנו עם אחד", אומר המן לאחשוורוש, "מפוזר ומפורד בין העמים. ואת דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שווה להניחם". אומר ואיננו יודע מה הוא אומר. אמת, שלא בטובתנו נתפזרנו ונפרדנו בין העמים, אבל על אף הפיזור הזה – "ישנו עם אחד".
המן אינו מצליח לראות מבעד למציאות העכשווית והפוליטית. הוא רואה את היהודים מפוזרים במקומות שונים, מדברים בשפות שונות ונוהגי מנהגים שונים, ומסיק מכך כי זהו עם חלש ופגיע, שבקלות ניתן יהיה להשמידו. אלא שכנגד מזימתו ניצבים, בחסדי ה', שניים היודעים היטב את סוד כוחו של העם היהודי.
לנוכח האסון הממשמש ובא קורא מרדכי לאסתר " אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים. כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ". העזרה לאחיה ואחיותיה היהודים איננה רק זכותה של אסתר, אלא חובתה כלפי עמה – עם אחד, שבו דואגים אחים זה לזה, בדיוק כשם שדאגו יוסף ויהודה לבנימין אחיהם, אבי אבותיהם של מרדכי ואסתר.
אסתר מבינה, ועונה למרדכי "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים". הגזרה לא תתבטל למול תפילתו של היחיד, רק אחדות העם תוכל לעמוד מול איום ההשמדה הנורא. ואכן – אחדות העם מתגלה במלואה באותה תפילה המונית להצלחת אסתר.
לא בכדי ציוו חז"ל לציין את נס הצלת היהודים בפורים באמצעות משלוח מנות – מצווה המחממת לב, אשר באה לבטא חיבור בין בני הקהילה. זהו סודם של חודש אדר וחג הפורים: סוד של רווח והצלה מתוך אחדות הלבבות.
שנה שלמה עברה עלינו. יחד יצאנו ממצרים, יחד קיבלנו את התורה, יחד התאבלנו על חורבן חומות ירושלים והמקדש בעוון שנאת חינם, יחד קיבלנו מחדש עול מלכות שמיים, כיפרנו על חטאינו ויצאנו אל הטבע לשבת כמו אבותינו בסוכות. שום דבר מזה לא היה מתקי
