מאבק ניצחי בין אופטימיות לפסימיות

כך, בקצרה, סיפרנו את סיפורו של פרק נוסף במאבק שבין עמלק לעם ישראל. מדובר במאבק שראשיתו ביציאת מצרים. היציאה שלוותה בניסים מופלאים עוררה הדים במזרח הקדום. העמים ששכנו במרחב שבין מצרים לכנען נבהלו וחששו מפני עם העבדים היוצא לחירות. אך היה עם אחד, עם נוודים בעל תרבות אכזרית במיוחד: עמלק. עם זה יצא להתקפה על ישראל עוד בהיותם במדבר. מאז, במשך אלף שנים שררה מתיחות בין ישראל לעמלק שהתפרצה מדי פעם בסיבוב אלים נוסף.

התורה מציבה את עמלק כניגוד קוטבי לעם ישראל. המאבק בין העמים מוצג כמאבק ניצחי, עד כדי כך שחכמים אמרו אימרה חריפה במיוחד:

"כל זמן שזרעו של עמלק בעולם – לא השם שלם ולא הכסא שלם."
(מדרש תנחומא לפרשת כי תצא).

הנוכחות הא-לוקית בעולם אינה מושלמת כל עוד עמלק קיים.

חשוב לציין, ופרשנים ופוסקים הדגישו זאת, כי המאבק איננו על בסיס גזעי אלא על בסיס תרבותי. כיום העם העמלקי איננו מוכר, אך גם כאשר הוא היה מזוהה – אילו היו העמלקים מתייחסים אל עם ישראל בצורה הוגנת, המאבק מולם היה נפסק (רמב"ם, הלכות מלכים פרק ו). מכאן שמדובר במאבק ערכי שיכול עקרונית להתקיים גם כיום. יש שזיהו את הנאציזם כתפיסה 'עמלקית' והדבר איננו רחוק מן ההיגיון. המאבק כנגד הרוע עודנו נמשך.

חכמי המדרש ערכו הנגדה בין שני מושגים שהמקרא משתמש כלפיהם בלשון דומה: "זכור את יום השבת לקדשו" מול "זכור את אשר עשה לך עמלק". מה הקשר הניגודי שבין שבת לעמלק? השבת היא מושג יהודי מובהק, אך מדוע דווקא הוא מנוגד לתפיסה העמלקית?

לשם כך ננסה להבין מעט את הרוע. מהיכן נובעת האכזריות של עמלק? מדוע ידו קלה כל כך על החרב? עמלק תופס את המציאות כזירה של מאבק כוחני. הכוח הוא הדרך לשרוד במציאות האכזרית, וככל שתהיה יותר חזק – יגברו סיכוייך להצליח. מכאן, מהתפיסה השלילית על המציאות, נובע הרוע הצרוף של עמלק.

מתוך מכלול הרעיונות והמצוות שביהדות, השבת מייצגת את התפיסה הקוטבית. השבת מבטאת את שלמות הבריאה, את הטוב שבקיום. השבת קוראת ליהודי להצטרף לא-לוקים בחגיגה לרגל בריאת העולם. בשבת אנו נקראים להתענג על הקיום הפשוט, ללא עבודה וללא טרדות ודאגות.

השבת מספרת על מציאות חיובית; עמלק מספר על מציאות שלילית. השבת קוראת לנו להתמקד בטוב; ועמלק מתמקד ברע בלבד. השבת מחנכת את האדם לאופטימיות ולשמחה; עמלק פסימי ודרוך. יהודי השומר את השבת לומד להכיר ולהאמין בתוכנית הא-לוקית של הבריאה; מול עמלק שמכיר רק דרך אחת להצליח: הפעלת כוח.

הקריאה הניצחית למלחמה בעמלק מזמינה אותנו להציב אלטרנטיבה לתפיסתו של עמלק. האמונה בא-לוקים ושמירת השבת – היא הדרך הטובה ביותר למחות את שמו של עמלק.

את כל זה אנו זוכרים בחג הפורים. המאבק שבין המן ומרדכי ביטא את המאבק הניצחי שבין ישראל ועמלק. הנס שאירע אי-אז באימפריה הפרסית, קורא לנו לאחוז באמונה היהודית ולהתרחק מהפסימיות ומהכוחניות העמלקית.