חגיגה עממית ורצון חופשי

 
ברובד הגלוי של המגילה איננו מוצאים ולו רמז לתורה ולקבלתה. אך כידוע, מגילת אסתר היא מגילה של הסתרה. הרובד הגלוי של המגילה הוא רק הראשון מבין הרבדים הרבים הרמוזים בה. אחד מאלו שעסקו בביאורה של 'מגילת אסתר' היה רבה של פראג במחצית השנייה של המאה ה-16, הרב יהודה ליווא, המכונה 'מהר"ל מפראג' ומוכר כאחד מחשובי ההוגים בתולדות המחשבה היהודית. ספרו על 'מגילת אסתר' נקרא 'אור חדש', והוא אכן מפיץ אור חדש על הרבדים העמוקים והנסתרים של המגילה. בהקדמתו לספר זה דן המהר"ל בסוגיא התלמודית אותה ציטטנו, וחושף היכן רמוזה קבלת התורה בסיפור המגילה.
קבלת התקנה של ימי הפורים על ידי העם היהודי, היוותה לטענת המהר"ל, הבעת עמדה כללית על מצוות התורה. מצוות הפורים אינן כתובות בתורה, וכאשר קיבל העם היהודי על עצמו את החג, הוא עשה זאת מרצון ומאהבה. היה בכך גילוי של רצון חיובי המלמד מן הפרט על הכלל. מצוות הפורים לא עמדו לעצמן אלא היו תוספת על מצוות התורה, ומשכך, קבלת מצוות הפורים ברצון הייתה קבלה מחודשת של מצוות התורה ? והפעם, ברצון חופשי.
על דברים אלו יש להוסיף, כי לקראת סיומה של המגילה, מתוארת הדרך שבה התקבלה התקנה של ימי הפורים בעם ישראל. תחילה, נהגה חגיגה עממית?ספונטנית שלבשה אופי של משתאות וסעודות. בשנים שלאחר מכן ראו מנהיגי העם, מרדכי ואסתר, לקבוע את החג כתקנה רשמית, ותקנה זו התקבלה, כפי שאנו קוראים במגילה:
"וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם."
(אסתר ט, כג)
השניות שבפסוק זה ? גלויה. קבלת היהודים את תקנת ימי הפורים, הייתה קבלה כפולה. הם קיבלו את המנהג העממי שבו החלו לנהוג קודם לכן, והם קיבלו גם את התקנה שמרדכי כתב אליהם. חגיגות הפורים היו איפוא מנהג עממי שגם לאחר קביעתו בחוק נותר בעל אופי עממי. העם היהודי לא וויתר על זכות הראשונים של חגיגת הפורים. זהו חג שלא נוצר 'מלמעלה למטה' אלא להיפך, 'מלמטה למעלה'.