עשרה בטבת, האסון הלאומי הראשון

היום, אנו מציינים את צום י' בטבת לזכר תחילת האסון הלאומי הראשון בתולדות עמנו – המצור של הבבלים על ירושלים, שהוביל בסופו של דבר לחורבן הלאומי והרוחני, לרצח המוני בית ישראל ולגלות מארצנו.
עם ישראל נדרש אז לתעצומות נפש אדירות. למרות הבכי וההספד על נהרות בבל – זכרנו את ציון, את מקור השראתנו וחיותנו. לא הפסקנו לחלום ולקוות, ולאחר 70 שנה קמנו מהחורבות.
גם כעת, קרוב ל- 2500 שנה אחרי, אנו שוב מבכים על החורבן, סופרים את החללים והנופלים, אך בד בבד מתגברים. בכוח הגבורה וכוח הרצון של העם היהודי נמשיך לבנות את עתידנו. גם הפעם נתעצם, נעמיק את שורשינו, נחזק ונתחזק באחדותנו הלאומית, ויחד נבנה ימים טובים יותר.
תַּהֲפוֹךְ לָרְוָחָה אֶת צוֹם הַחֲמִישִׁי לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי.
(מתוך הסליחות לצום עשרה בטבת)