פורים – תשפ"ג
הרב הגאון שמואל רבינוביץ שליט"א – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
השבוע נחגוג את חג הפורים, החג השמח שבו אנו נזכרים בנס שאירע לאבותינו לפני כ-2500 שנים, כאשר המלך הפרסי אחשוורוש, הוא כנראה חְשְיָארְשָׁ המכונה ביוונית Xerxes, הסכים ליועצו הבכיר, המן, וחתם על צו המורה על הריגת היהודים בכל האימפריה הפרסית. ממש "במקרה", נערה יהודיה בשם אסתר נלקחה בעל כורחה לכהן כמלכה של אותו אחשוורוש, ו"במקרה" דודה מרדכי דיווח לה על שניים משומרי הארמון שזממו לחסל את המלך ובזכותו המלך ניצל. כמו כן, "במקרה" המלך נזכר באירוע זה כאשר המן הגיע לבקש ממנו להרוג את אותו מרדכי בעקבות כך שמרדכי לא הסכים להשתחוות לפניו, ו"במקרה" המלך החליט להשפיל את המן ולהכריח אותו לכבד את מרדכי. בצירוף כל ה"מקרים" הללו הורה המלך לתלות את יועצו הבכיר והתיר ליהודים להגן על עצמם מול אויביהם.
כאשר כל ה"מקרים" הללו מצטרפים לתמונה כוללת, אנו מכנים זאת "נס פורים". בדרך כלל, הכינוי "נס" שמור לאירועים על-טבעיים שהמקרא מייחס אותם במפורש לאלוקים, אך מגילת אסתר שאותה נקרא בפורים איננה מספרת על אירועים על-טבעיים ואף אינה מזכירה את שמו של אלוקים. קריאה שטחית של המגילה תגלה סיפור פוליטי גדוש בערמומיות מכל הצדדים. אך קריאה מעמיקה תגלה את צירוף המקרים המרובים הללו כאירוע מתגלגל שיד נעלמה מכוונת אותו – ידו של אלוקים, כמובן.
חוץ מאירוע אחד. ברגע מכריע בסיפור המגילה, מרדכי מבקש מאסתר לגשת אל המלך ולבקש ממנו לבטל את הצו המורה על הריגת היהודים. ואסתר – מתלבטת. היא טוענת כי הגישה אל המלך כרוכה בסיכון בעקבות החוק הפרסי האוסר – אפילו על המלכה – לגשת אל החצר הפנימית שבארמון המלך בלי הזמנה מצד המלך. מרדכי דוחק בה והיא הולכת בלב כבד לבצע את המשימה המסוכנת, תוך שהיא מבקשת ממרדכי ומשאר היהודים להתפלל עבורה.
המגילה כולה מורכבת מצירוף "מקרים" מדויק ומכוון בהשגחה אלוקית, מלבד הרגע הזה שבו נדרשה הכרעה של נטילת סיכון למען הצלת עם ישראל. זאת משום שהשגחה אלוקית לבדה לא תעזור, אם לא תהיה מוכנות מצד האדם לעשות צעד של מסירות נפש למען עם ישראל. מעמדו של האדם כבוחר חייב להישמר, ורק כאשר האדם יכריע את ההכרעה המוסרית ליטול על עצמו משימה למען עם ישראל – רק אז יצטרפו כל חלקי הפאזל לתמונה מרהיבה שתלמד אותנו על היד הנעלמה של ההשגחה האלוקית.
מגילת אסתר, כאמור, מקפידה שלא להזכיר את אלוקים, שכן השגחתו הייתה נסתרת וגלגלה את צירופי המקרים באופן מדויק. אך בספר תהילים אנו מוצאים מזמור המיוחס לאסתר, שם אנו קוראים את תפילתה של אסתר בשעה שעשתה את מעשה ההקרבה האמיץ שלה:
א-לי! א-לי! למה עזבתני?… אל תרחק ממני! כי צרה קרובה, כי אין עוזר… כי לה' המלוכה ומושל בגויים!
(תהילים כב)
אסתר נטלה סיכון כאשר הלכה אל אחשוורוש ללא הזמנה, אך הסיכון הזה נלקח מתוך אחריות לגורל עם ישראל ובצירוף הכרה עמוקה מיהו המלך האמיתי. לא אחשוורוש מנהל את העניינים אלא אלוקים. מתוך ביטחון זה היא הכריעה את המערכה, ומשם והלאה המקרים הצטרפו כביכול מאליהם. אלוקים סייע לאדם הבוחר-המאמין והציל את עמו.
