שביעי של פסח -תש"פ
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
היום האחרון בשבעת ימי הפסח, נקרא 'שביעי של פסח', והוא 'יום טוב' (בחוץ לארץ, גם היום שאחריו הוא 'יום טוב'). משמעות הדבר למעשה היא שכל מנהגי 'יום טוב', כגון: איסור עשיית מלאכה מלבד מלאכות הקשורות ישירות באוכל נפש, וכדומה, נוהגים בו.
מה מיוחד ביום השביעי של חג הפסח? בחמישה עשר בניסן יצאו בני ישראל ממצרים. למעשה, רגע השחרור היה בלילה הקודם, בשעה שבני ישראל היו ספונים בבתיהם בחצות הלילה, היכה א-לוקים את המצריים ב'מכת בכורות' – כל בכורות העם המצרי מתו. מכה זו הניעה את המלך המצרי, פרעה, לקרוא לבני ישראל: "קומו צאו מתוך עמי!".
בבוקר שלמחרת יצא העם ממצרים, ובמשך שישה ימים נדד במדבר סיני עד שהגיע לשפת ים סוף. בינתיים במצרים חל מהפך, המלך התחרט ויצא בראש צבא המרכבות המצרי למרדף אחרי העם המשוחרר. כאשר עמד העם על שפת הים, הגיע הצבא המצרי מאחוריו. העם נלכד בין הים לצבא הרודף, ללא סיכוי סביר להינצל.
ברגעים מבלבלים ומייאשים אלו, היו כאלו שפנו בתפילה וזעקה אל א-וקים שיושיע אותם מן מצוקה; אחרים התפרצו כנגד משה והאשימו אותו בהרפתקאה המסוכנת; היו כמובן את אלו שנטו להתייאש ולהיכנע; ונמצאו גם כאלו שהעדיפו לקפוץ אל הים ולהתאבד, ובלבד שלא לחזור אל העבדות הנוראה במצרים. ואז הגיעה ההוראה הא-לוקית המפתיעה:
"ויאמר ה' אל משה: מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו! ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים, ובקעהו, ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה!"
(שמות יד, טו-טז)
זהו התיאור הראשוני של המאורע המוכר בשם 'קריעת ים סוף'. אם נתבונן, מסדר הדברים נראה כי בני ישראל נצטוו לנסוע אל תוך הים עוד לפני שהים נבקע ונחצה. הם נדרשו להיכנס אל תוך הים, ורק אז נחצה הים. זו הייתה דרישה לשותפות של בני ישראל במעשה הא-לוקי. אכן, א-לוקים הוא כול-יכול, אך הוא דורש מן האדם להיות שותף פעיל, אקטיבי, ליטול חלק בהתקדמות. בתנאים של בני ישראל העומדים על שפת הים, האקטיביות שנדרשה מהם הייתה להיכנס אל תוך הים מתוך אמונה שא-לוקים לא זנח אותם, ומי שהוציא אותם ממצרים יחלץ אותם גם מהמצוקה העכשווית.
לזכר 'קריעת ים סוף' אנו חוגגים את 'שביעי של פסח'. אנו מעלים על נס את הרגעים הגדולים הללו שבהם העם אזר אומץ, ומתוך ביטחון נכנס אל הים, ואז התחולל האירוע המופלא: הים נחצה ובני ישראל עברו בו. נשים לב שלאחר 'קריעת ים סוף' שרו בני ישראל את 'שירת הים', מה שלא עשו כאשר יצאו ממצרים. השירה נבעה מתוך תחושת השותפות. בני ישראל הרגישו שהם היו חלק מן הניצחון על המצריים, ואז ראו עצמם ראויים להביע את רגשותיהם בשירה מרוממת ונשגבת.
האנושות כולה נמצאת בימים אלו בתקופה קשה. נגיף ה'קורונה' גובה לצערנו קורבנות רבים, וכולנו מתכנסים בבתים ומשתדלים לשמור על בריאותנו ועל בריאותם של היקרים לנו. בימים אלו שוקדים מדענים ומומחים ברחבי העולם על מציאת תרופה או חיסון לנגיף, ואנו מקווים, מייחלים ומתפללים להצלחתם.
כאשר בקרוב, בעזרת ה', תתגבר האנושות על הנגיף ותמצא דרך להתמודד מולו, נעמוד כולנו כשותפים אקטיביים להנהגה השמיימית. אנו עשינו את המוטל עלינו: נזהרנו ושמרנו על ההנחיות בקפדנות, אלו מתוכנו שהיה בידם – שקדו על מציאת פיתרונות לנגיף, וכמובן, התפללנו לבורא העולם. כאשר יעזור ה' וימציא לידינו את הפיתרונות למגיפה זו, נוכל לעמוד ולשיר שירה כשותפים לתיקון העולם ולקידום הבריאה כולה, במהרה בימינו, אמן!
