נר ראשון חנוכה תשפ"ו – במעמד שורדי השבי, ראש עיריית ירושלים והראשון לציון הרב דוד יוסף
"תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו".
בשלושה מילים אלו מסכמים עבורנו חז"ל את כל מהותו של חג החנוכה.
סיפור חג החנוכה הוא סיפור מופלא – סיפור של גבורה עילאית, אומץ לב וניסי ניסים. ובלבו של הסיפור "נר איש וביתו". וענינו סיפור על הבית!
כשמתתיהו החשמונאי ובניו יוצאים למלחמה חסרת סיכוי – מטרתם היא אחת: לחזור לירושלים אל הבית הרוחני של העם ולהשיב אליו את האור.
כשחכמינו זכרונם לברכה מספרים על רגעי החזרה של המכבים אל בית המקדש הם מתמקדים במאמץ אחד מרכזי – למצוא שמן טהור, ובאמצעותו להדליק את המנורה כדי להחזיר את האור לבית.
הכל מתחיל מהבית. מהגעגוע. מהחלום לשוב.
השנה, יותר מכל שנה אחרת, אנחנו מבינים את המשמעות הזאת.
בשנה שעברה עמדנו כאן והתפללנו על היושבים בשבי והשנה הם נמצאים איתנו. כל אחד במקומו וכמייצגם נמצא כאן שגב כלפון ומשפ' כמה חלמנו והתפללנו שיחזרו הביתה!
האור שלהם פורץ את גבולות הבית. מאיר את כל העם. ומזכיר לנו עד כמה הבית שלנו חזק.
את נר החנוכה הראשון השנה אנחנו מדליקים לכבודם, לכבוד המשפחות שלהם. וגם לכבוד משפחת גווילי היקרה והאהובה שעוד ממתינה ומתפללת להבאת בן משפחתם לקבר ישראל.
לכבודה של ירושלים – הבית שלנו. שראש העיר היקר אשר חותמו מוטבע בכל אבן ואבן בירושלים שנמצא איתנו כאן.
ואנחנו מתפללים שהאור הזה, האור הקטן של הנר הראשון – יפרוץ את החשכה ויאחד את כולנו בבית הלאומי שלנו – ארץ ישראל.
"אור חדש על ציון תאיר – ונזכה כולנו במהרה לאורו".
נאום הדלקת נרות חנוכה- נר שני תשפ"ו – במעמד ראש הממשלה ושגריר ארצות הברית
כבוד ראש הממשלה והגב' נתניהו, כבוד השגריר והגב' אקבי.
לכל אירוע היסטורי יש את הסיבות הגלויות שלו – המנהיגים, הכוחות, ההחלטות.
אבל חכמינו לימדו אותנו להתבונן לעומק. לראות את מה שמבעד לדברים. ובמבט הזה – מלחמת החשמונאים לא הייתה רק מאבק פוליטי או צבאי. כל אלה היו רק ביטוי למאבק העמוק, המהותי. המאבק בין חושך לאור. המאבק בין שיעבוד אלילי לחירות רוחנית. המאבק על המשמעות, על הזהות, על מקומה של תורתנו ואמונתינו.
והמאבק הזה – כך ידענו מאז ומעולם – נמשך מאז ועד היום.
להביא אור שיגרש את החושך – זו לא משימה לעם אחד בלבד; זו משימה של האנושות כולה – להתעלות, להיטהר, להוסיף אור בעולם.
אתמול נחשפנו לחושך הנורא בפיגוע הקשה בסידני שבאוסטרליה על ידי טרוריסטים צמאי דם, השונאים אותנו רק בגלל שאנו יהודים. ליבנו כואב עם המשפחות ועם כל העם היהודי הכואב בשעה זו.
לא לחינם קשרי הידידות שבין ישראל לארצות הברית נטועים כל כך עמוק.
שתי האומות שלנו נולדו מתוך אמונה באור.
מתוך האמונה בכוחו של האדם לבחור בטוב.
מתוך ההבנה שהחירות היא לא רק זכות – אלא חובה מוסרית קדושה.
אדוני ראש הממשלה, ברשותך אני מבקש לנצל את המעמד ולהודות, בשם כל עם ישראל והעם היהודי לנשיא טראמפ שאנו מתפללים כאן להצלחתו. לשגריר ולאומה האמריקאית הגדולה, על הידידות, על התמיכה הנאמנה, ועל העמידה לצידנו גם ברגעים קשים. על שותפות של אור.
מעלין בקודש – דברים להדלקת נר חנוכה בכותל המערבי – נר שלישי כ"ו כסלו תשפ"ו
"קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח"
(ישעיהו ס').
אנחנו עומדים כאן הערב ומקיימים את מצוות הדלקת נרות חנוכה לפי מה שפסקו בית הלל: "מוסיף והולך" – בלילה הראשון נר אחד, ובכל יום נר נוסף. דעת בית שמאי, מציעה הצעה הפוכה – נדליק ביום הראשון את כל שמונת נרות החנוכה, ומשם נלך ונפחית עד ללילה האחרון שבו נדליק רק נר אחד.
לכאורה, ההיגיון הוא של בית חזק מאוד: בואו ונגרש את החושך במכה אחת אדירה! בשיא הכוח, באש גדולה, בניצחון מוחץ של האור על החושך.
אבל ההלכה נפסקה כבית הלל: מתחילים בנר אחד ויחיד. הולכים ומעלים את האור. למה? כי חז"ל לימדו אותנו כלל ברזל בחיים היהודיים: "מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין" (מסכת שבת, כ"א). טיבעה של אש גדולה שהיא לבסוף דועכת. ההתלהבות הראשונית של ההתחלה – סופה להיגמר. החוכמה הגדולה יותר, והקשה יותר, היא לא להתחיל בעוצמה גדולה וקצרת טווח – אלא לצאת מתוך מוכנות פנימית עמוקה למסע ארוך. להוסיף אור על אור, יום אחרי יום, נדבך על גבי נדבך.
הביטו על הכותל, שריד בית מקדשנו. – שורות שורות של אבנים, שמסמלות שורות שורות של תפילות. דור אחרי דור – כל דור הוסיף את התפילות שלו, כל תקופה הניחה את הדמעות שלה. האבנים התחתונות מחזיקות את העליונות. זוהי בנייה של "מוסיף והולך".
זו הזדמנות להוקיר ולהעריך את שר החינוך על תרומתו לחינוך ילדי ישראל מבחינת "מוסיף והולך", עוד תוספת של חיבור לשרשרת הדורות. עוד חיבור לנצח ישראל.
הלילה – נר שלישי. האור הולך וממלא את החנוכייה. מלמד אותנו שמי שמתמיד – מנצח. מי שבונה לאט
נאום הדלקת נר חמישי חנוכה תשפ"ו
שר החוץ – מר גדעון סער
שרת התחבורה – גב' מירי רגב
מר יהלי רוטנברג – החשב הכללי
מר עדן ברטל – מנכ"ל משרד החוץ
שגרירים
מח"ט צנחנים – חטיבה 55
ועידת התביעות
מר יעקב חגואל יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית
משפחות שכולות וגיבורי צה"ל
חנוכה הוא חג שיש לו מקום – והמקום הזה נמצא כאן מעלינו, על הר הבית. זה המקום בו עמד בית המקדש הראשון והשני. המקום שאותו ניסו כובשים זרים לחלל. המקום אליו הגיעו המכבים והדליקו מחדש את המנורה. המקום שממנו יצא חג החנוכה להאיר כל בית בעם היהודי.
זה היה קרב חסר סיכוי… מעטים כנגד רבים. אזרחים מול טובי החיילים. אבל בכוח האמונה, בכוח האור שהאיר בליבם, המכבים הצליחו לנצח את האימפריה היוונית הגדולה. ומאז ועד היום, לכבודם, כל יהודי בעולם מחויב להדליק בכל שנה את נרות החנוכה במו ידיו – "נר איש וביתו".
בכל שנה אנחנו מזכירים לעצמנו שהאור הזה הוא לא אור חיצוני. הוא נמצא בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. האור הוא מקור הכוח שלנו, השליחות שלנו, הסיבה לקיומנו. נועדנו להביא אור לעולם – אור האמת, אור החסד, אור החכמה. נועדנו להרחיק ולהתרחק מן החושך.
אבל, מכובדיי, גם לחושך יש תוכנית פעולה משלו. החושך מנסה לכבוש עוד ועוד. מנסה להמעיט עוד ועוד את האור.
רק בתחילת השבוע בנר ראשון של חנוכה שמענו בלב נשבר על עוד מתקפה של החושך על האור בסידני שבאוסטרליה. עוד אירוע נורא בו שליחים של חושך מישירים מבט אל אנשים שכולם אור, שחוגגים יחד את חג האור, ולוחצים על ההדק שוב ושוב.
אני רוצה להבטיח לכם – אירועים כאלה לא שוברים את רוח העם היהודי. הם רק מחזקים אותה. ארבעת אלפים שנה של תלאות לימדו אותנו שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. שגם אם בחוץ החושך שולט וצריך לסגור את התריסים ולהתגונן – בתוך הבית פנימה תמיד יהיה האור דלוק.
והאור הזה, אור הנר המהבהב והעדין, הוא אור שאף אויב ואף קטסטרופה לא הצליחו לכבות.
והאור הזה, אור נרות החנוכה, שואל את העולם כולו שאלה נוקבת אחת – באיזה צד אתה בוחר להיות? האם תבחר להיות בצד של האור או של החושך? האם, ברגע האמת, תבחר לעמוד לצד מי שמבקש להביא אור וטוב לעולם, או שהפחד מפני החושך יכריע אותך?
הלילה אנחנו מדליקים נר חמישי של חנוכה. נר של אור, של גבורה, של אמת, של חסד. יחד עם אור הנרות שבחנוכייה.
אני קורא לכם שגרירי מדינות בעולם שבאתם יחד עם שר החוץ של המדינה היהודית העושה רבות כל העת להביא את אור ישראל לעולם. לגנות את האנטישמיות והשנאה. להיות בצד האור נכוחה אל החושך ולגרשו.
נקבל על עצמנו להיות שליחים נאמנים לאור, ולהביא אור לעולם. "אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו במהרה לאורו".
