Getting your Trinity Audio player ready...
|
פרשת תצווה – תשפ"ה
הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
בפרשת תצווה מצווה משה על עשיית בגדי קודש לאהרן הכהן הגדול ובניו הכוהנים לכבוד ולתפארת.
"וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה".
(שמות כח)
מלשון המקרא אנו מבינים שמלאכת תפירת הבגדים הצריכה לא רק מיומנות טכנית אלא בעיקר "חכמת לב". את הסיבה לכך אומרת התורה בהמשך הפסוק:
"ועשו את בגדי הקודש (מתוך כוונה ומחשבה) לקדשו לכהנו לי".
העושים במלאכה, נדרשו לעשות אותה מתוך כוונה נכונה, ולדברי הפרשן הקדמון רבינו בחיי (רבנו בחיי בן אשר, סרגוסה, ספרד, ה'ט"ו, 1255 – בסביבות ה'ק', 1340) זו הייתה צריכה להיות עבודה "לשמה" ועל פי כוונתו של משה:
" 'ואתה תדבר אל כל חכמי לב ועשו'. סמך 'ועשו' ל'חכמי לב' לרמוז שתהיה עשיית הבגדים מתוך מחשבת חכמה והוא שהיו צריכין עשיה לשמם, ואמר ועשית שיהיו נעשים על כוונתו (של משה רבינו)".
כלומר, אלוקים מצווה את משה שיבחר את חכמי הלב שיודעים את הכוונה הנכונה בהכנת הבגדים, עד כדי שיידעו לעשות זאת "לדעתו של משה" – כביכול להיכנס לראש של משה, ולעשות את העבודה מתוך מחשבה רוחנית עליונה כראוי.
לאור זה, עלולה להיווצר בעיה. מי האדם שיתיימר להתנדב לתפקיד הדורש חוכמת לב נדירה כזו?
הרב משה סופר (רב העיר ברטיסלאבה לפני כמאתיים שנה. מכונה על שם ספרו הנודע "חתם סופר") פירש את הנאמר בפסוק בצורה הזאת:
'וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב', ומה תאמר להם? 'אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה' !
כלומר: תדבר אל חכמי הלב שאני (אלוקים) מילאתי את ליבם ברוח חכמה. תיידע אותם, תספר להם על כוחם. וכשיידעו להעריך נכונה את כישוריהם, יוכלו לגשת אל המלאכה.
פירוש זה הוא מסר חשוב לכל אדם. אדם שלא מכיר את תכונותיו, גם אם רמת המשכל שלו גבוהה מאוד וכישוריו נדירים, הוא לא יגיע לשום הישג. תרומתו לעולם ולאנושות, אם בכלל, תהיה מזערית וזניחה. משול הוא לגרעין שגלום בו כוח להצמיח עץ פורה, אולם במקום לשתול אותו באדמה ולעבוד אתו כמו שצריך, משאירים אותו סתם, להתייבש ולהירקב.
חכמת לב וכישורי חיים הם מתנת הבורא. אדם יכול לבנות, לפעול, לייצר, לתרום ולהפוך את העולם לטוב יותר, ובאותה מידה הוא יכול להתייבש, לכמוש, להעביר את חייו בחוסר מעש ואף להירקב, חלילה. על האדם לממש את הפוטנציאל הגלום בו, ולא, יחיה חיי שעמום, מרירות וסבל אישי ומשפחתי.
שתי דרכים עומדות לפני כל אדם: דרך המימוש העצמי, חדוות היצירה ושמחת החיים, ומאידך, דרך השיממון והתסכול. אין כמו שמחה המתפשטת בלב מי שמנצל את כוחותיו ואת חוכמתו. אדם כזה חווה חיים מלאי מעש ועניין, ותרומתו לעולם כולו יכולה להיות מופלאה.
החסד הגדול ביותר שאדם יכול לגמול לזולתו הוא לגלות לו את כוחותיו ואת כישרונותיו, ולעזור לו לממש אותם.