מנהיג הנושא את העם על לבו – פרשת תצווה

בשעה שהעם היה ניצב בפני דילמה משמעותית והיה צורך בתשובה והכרעה, היו מציגים בפני הכהן הגדול את הבעיה, והתשובה היתה ניתנת מבורא מבורא העולם דרך אבני החושן והאותיות החרוטות בהן. האותיות החרוטות על אבני החושן זרחו לעיני הכהן אך לא על פי סדר הגיוני שהורה תשובה ברורה והחלטית. על הכהן הוטל לצרף את האותיות שהאירו ולחלץ מהן את התשובה לדילמה שהוצגה לפניו.  ומשום כך נקרא בגד זה "אורים ותומים" שעל ידו היו מאירים הדברים, (מסכת יומא עג).

הסיבה לכך שהתשובה ניתנה רק בצורה כזו, בה אין תשובה ברורה ועל הכהן להבין מתוך נצנוץ האותיות מה אלוהים רומז לו באמצעות אבני החושן, רמוזה בפרשתינו.

אחת מן ההלכות של לבישת החושן היא העובדה שעל הכהן מוטלת חובה שהחושן יהיה מונח על לבו. אסור שהחושן יסטה מלבו של הכהן, כפי שאנו קוראים בפרשת השבוע:

דין חריג זה המייחד מקום בגוף הכהן שבו יעמוד הבגד אינו קיים באף אחד מבגדי הכהונה. את שאר הבגדים חובה על הכהן ללבוש בשעת עבודתו בבית המקדש, אולם גם אם יסטו מעט ממקומם אין בכך בעיה. בחושן לבדו אנו מוצאים את החובה שלא יסטה ממקומו

דין זה מלמדנו את מהותו של מנהיג אמיתי. ברור שחובתו של מנהיג לנהל את עמו בצורה מושכלת, לקבל החלטות מתוך כובד ראש ושיקול דעת לאחר שהובאו לפניו כל הנתונים הנדרשים. אולם יש צד שני למטבע. מנהיג שיקבל החלטות רק בצורה שכלית "קרה", סופו שינתק קשר עם העם. לא די בחשיבה אנליטית לבדה כדי להכריע בדילמות מוסריות כבדות משקל, יש לתת מקום רב גם לרגשות ולתחושות. לעיתים ההכרעה השכלית מובילה אותנו למקום מסוים, אולם כשנאזין לרגש הבוקע מתוככי לבנו פנימה, נראה לפתע שיקולים אחרים שלא נגלו לעינינו בשעה שעשינו חישובים של תועלת מול הפסד. ההאזנה לקול הרגש ולתחושות מעניקה להחלטות ולהכרעות מימד עומק שאינו קיים כשדנים על הנושא רק באופן שכלי.

זוהי חובתו של מנהיג שלא להתעלם מרחשי הציבור ומתחושותיו, לתת מקום ומשקל ל'לב' ולחוש את כאב עמו ומצוקותיהם, להרגיש את אשר עובר להם בחיי היום-יום ולנסות להקל על סבלם. מנהיג שהחלטותיו נובעות מתוך המודעות לרחשי הלב של הציבור, הוא אשר יגיע להחלטות הטובות ביותר שיועילו לעמו.

רק הכהן הנושא את החושן שעליו חרוטים שמות שבטי ישראל על לבו, הוא זה שיכול לצרף את האותיות הזורחות ולהרכיב מהן את התשובה הרלוונטית והטובה ביותר למצב הנתון. רק המנהיג הנושא את העם על לבו, רגיש למצוקותיו וקשוב לצרכיו, הוא זה שיוכל למצוא את התשובה, כי ההכרעה נובעת תמיד מצירוף של נתונים.

הדברים הללו נוגעים גם לכל אחד ואחת מאתנו. רק מי שנושא את סבלו של השני על לבו, מודע למצוקותיו ורגיש לכאביו, הוא זה שיכול לסייע לו ולתת לו את העצה הטובה ביותר עבורו.