החוויות המשלימות: מפגש ושגרה

פרשת ויקהל פקודי – תשפ"ג

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשיות 'ויקהל'-'פקודי', חותמות את ספר שמות, הספר השני מחמשת חומשי התורה. חמישה חומשי התורה עוסקים בנושאים שונים: הספר הראשון- בראשית, עוסק בתולדות האנושות ואבות עם ישראל; הספר השני- שמות, מתאר את היווצרות עם ישראל במצרים, את השחרור מהשיעבוד המצרי, את קבלת התורה בסיני ואת בניית המשכן במרכז מחנה העם הנודד במדבר; ספר ויקרא- השלישי מהספרים, מוקדש ברובו לעבודת המקדש, הקורבנות והלכות הכהונה; הרביעי- ספר במדבר מתאר את המסע המפותל במדבר בדרך לארץ ישראל. וספר דברים- החמישי בספרים, מורכב מסדרת נאומים של משה לקראת פרידתו מן העם וכניסת העם לארץ ישראל.

בסיום ספר שמות אנו קוראים את תיאור בניית המשכן והכלים המוצבים בו, ולבסוף נחתם הספר בתיאור הענן ששכן על המשכן. חתימה זו מורכבת משני היבטים של ענן זה, כפי שנוכל לראות בקלות. ההיבט הראשון הוא הקדושה שאפפה את המשכן ומנעה ממשה להיכנס אליו:

ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן
(שמות מ, לד-לה)

וההמשך מפרט תפקיד אחר של הענן: הנחיית בני ישראל במסעם במדבר.

ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם. ואם לא יֵעָלֶה הענן ולא יסעו עד יום העלותו – כי ענן ה' על המשכן יומם, ואש תהיה לילה בו, לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם
(שם שם, לו-לח)

בניגוד לקריאה הפשוטה הרואה את חמשת חומשי התורה כממשיכים האחד את קודמו, אנו מוצאים כי המשכו של ספר שמות נמצא בשני הספרים שאחריו. ספר ויקרא פותח בכניסת משה למשכן, וממשיך בכך את ההיבט הראשון של הענן:

ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד
(ויקרא א, א)

ואילו בספר במדבר אנו מוצאים את המשך ההיבט השני של הענן, הנחיית בני ישראל במסעם:

וביום הקים את המשכן כיסה הענן את המשכן לאוהל העדות, ובערב יהיה על המשכן כמראה אש עד בוקר… ולפי העלות הענן מעל האוהל ואחרי כן יסעו בני ישראל, ובמקום אשר ישכון שם הענן – שם יחנו בני ישראל. על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו…
(במדבר ט, טו-יח)

אם כן, הענן שאפף את המשכן תיפקד באופן דו-משמעי. הייתה בו אמירה כלפי משה המבקש להיכנס אל הקודש, ואמירה נוספת הובעה כלפי העם, אשר הונחה במסעותיו על פי הענן שעל המשכן. ואכן, שני הספרים הממשיכים את ספר שמות, ויקרא ובמדבר, עוסקים בשני היבטים אלו: ספר ויקרא עוסק בעבודת המשכן ותפקידי הכהונה, ואילו ספר במדבר מתמקד בעם, בתלאותיו ובתפקידיו.

בחייו של האדם המאמין פועלים שני היבטים אלו: הכניסה אל הקודש וההליכה אחר א-לוקים. לעיתים האדם חווה רוממות-רוח וקדושה, ברגעים מיוחדים או כאשר הוא עושה מעשים נאצלים. רגעים אלו הם רגעי כניסה אל הקודש, מפגש אינטימי עם נוכחותו של א-לוקים. לעומת זאת, השגרה אינה מספקת, בדרך כלל, חוויות מרוממות שכאלו. בחיי היום-יום אנו נקראים ללכת לאור הענן, לקיים את המצוות ולהימנע מאיסורים, ולהפוך את חיינו השגרתיים לחיים מלאי טעם איכותי של ערכי היהדות.

שתי חוויות אלו, הכניסה אל הקודש וההליכה השגרתית אחר א-לוקים, משלימות זו את זו. החיים השגרתיים אינם מטעינים את עצמם. אנו שואבים את הכוח מאותם רגעים נדירים שבהם חווינו קירבה אל הקודש. מאידך, הרגעים הנדירים לבדם צריכים לבוא לידי מימוש בחיים השגרתיים, ובלעדי מימוש זה משמעותם עלולה לפוג בקלות.