בלילה זה נסב כולנו סביב שולחן החג ונקיים את המצוות והמנהגים הייחודיים: אכילת מצה ומרור, שתיית ארבע כוסות יין וסיפור יציאת מצרים. המאורע של יציאת מצרים מלווה את העם היהודי ואת האדם היהודי במסלול חייו. בכל יום, בטקסט של 'קריאת שמע' הנאמר בבוקר ובערב, אנו מוסיפים פרשה שיש בה זכרון ליציאת מצרים, בקידוש על היין בליל שבת וחג אנו אומרים: זכר ליציאת מצרים. פעם אחת בשנה איננו מסתפקים בהזכרה של יציאת מצרים אלא מספרים בהרחבה את הסיפור של ראשית העם. זוהי מצווה מיוחדת מן התורה ללילה זה: "סיפור יציאת מצרים".
ובכן, מהו העיקר בסיפור יציאת מצרים? כמובן היציאה מעבדות לחירות. אבותינו הקדומים היו עבדים במצרים, משועבדים לפרעה, המלך המצרי ועובדים עבודת פרך. א-לוקים שלח את משה רבינו לחולל סדרת ניסים מופלאים שבסיומם יצא עם ישראל לחירות. כך בנוי הסיפור שאותו אנו מספרים. בתחילה אנו מתארים בהרחבה את התקופה הקשה של השיעבוד במצרים, ולאחר מכן אנו עברים לתיאור תהליך הגאולה והיציאה לחירות. לבסוף, אנו מודים לא-לוקים על הגאולה ואומרים את פרקי ה'הלל'.
בנוסף, אנו ממחישים את הסיפור באמצעות מצוות הלילה המיוחדות: אכילת המרור – ירק בעל טעם מריר – מזכירה לנו את התקופה המרה שהיו אבותינו במצרים; אכילת המצה מהווה תזכורת לרגעי היציאה ממצרים; ושתיית ארבע כוסות היין וההסיבה (ישיבה בתנוחת רווחה בולטת) הן סמל לחירות שלה זכינו.
'ליל הסדר' נקבע לתאריך המסוים הזה – ט"ו בניסן – מפני שבו אירעה יציאת מצרים לפני אלפי שנים.
באמצעות הסיפור וההמחשה אנו מחיים את הרגע ומעוררים את התנועה הפנימית של יציאה מעבדות לחירות. אומנם, בעולם המערבי העבדות כמעט אינה קיימת, לשמחתנו; אך שיעבוד פנימי לשאיבת סיפוק, למילוי צרכים, לרדיפה אחר העונג – בזה, העולם שבו אנו חיים לקוי, ואף בצורה חריפה מאי פעם.
הרווחה הכלכלית והנגישות יצרו מצב שאדם יכול להיות עסוק ברדיפה אחר העונג, כאשר לעולם איננו מגיע לסיפוק ולתחושת מיצוי.
זהו שיעבוד פנימי המרוקן את האדם ממשמעות ומרחיק אותו מן האושר.
היציאה מעבדות לחירות, משמעה שהאדם איננו כבול ליצריו, לצרכים הנמוכים שאליהם הוא נמשך.
אדם בן חורין הוא אדם שמסוגל לומר לעצמו: יש לי ערכים והם גוברים על המשיכה. אדם היודע לעצור בעד עצמו, הוא בן-חורין.
אדם שמסוגל לחיות בתנועה נפשית של נתינה, במקום לעסוק בלקיחה ושאיבה מן הזולת – הרי הוא בן-חורין של ממש. אדם שיש בו את האומץ לצאת מאיזור הנוחות ולחפש משמעות וייעוד לחייו – צועד את הצעד הראשון בדרך החירות.
עם ישראל יצא מעבדות לחירות לפני אלפי שנים. אך המסע אל החירות עודנו נמשך.
אם נשאל כיצד מתקדמים במסע זה, על כך השיבו חכמים:
"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה"
(אבות ו, ב).
העיסוק בתורה מאיר את עיני האדם ומסייע לו לבקש את האמת. הלימוד מדריך את האדם כיצד לממש את הצד הגבוה באישיותו ולא להיות משועבד וכרוך אחר המשיכה ובקשת הסיפוק.
בלילה מיוחד זה, 'ליל הסדר', מוזמן כל אחד ואחת מעם ישראל לראות את עצמו "כאילו הוא יצא ממצרים". זוהי הזדמנות, שעה מיוחדת, שיש בה סיוע א-לוקי לצאת מן העבדות ולטעום מטעמה של החירות האמיתית, החירות הרוחנית, המביאה את האדם לחיי אושר ושמחה.