פרשה זו נקראת על שם הדמות המרכזית שבה, האיש ששרד – יחד עם משפחתו – את המבול הגדול שהשמיד את האנושות כולה. בזכות מה נבחר נח להיות השורד היחיד שממנו תמשיך האנושות לאחר המבול? התשובה לכך כתובה מיד בתחילת הסיפור:
"אלה תולדות נח: נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוקים התהלך נח"
(בראשית ו, ט)
נח היה אם כן, אדם מיוחד.
כל כך מיוחד, שנכתב עליו בתורה מה שלא נכתב על שום דמות אחרת; לא על אברהם, יצחק ויעקב; לא על משה ואהרון; לא על דוד ושלמה. אין עוד אדם שהמקרא מעניק לו את הציון "צדיק"! היו צדיקים רבים בהיסטוריה, אך התואר "צדיק" נכתב רק לצידו של נח.
הרבי מליובאוויטש חידד באמצעות הבחנה זו מסר חשוב.
דווקא מפני שנח איננו כלול ברשימת האנשים המופלאים שהזכרנו, דווקא לכן מקפידה התורה לציין אותו כצדיק. נח, איש בין אנשים, אדם שהוא לכאורה מן השורה, אך רוח הצדק מפעמת בו והוא מתנער מהנורמות המקובלות בדורו של שחיתות ועוול ומצליח לפסוע בנתיב משלו, נתיב של צדק ותמימות. אדם כזה מהווה עבורנו סמל ודוגמא, דמות לחיקוי וללמידה, במידה מסוימת יותר מדמויות הפלא הגדולות. לכן חשוב לציין אותו כצדיק.
אך הפרשה איננה מספרת רק על נח וצדקותו.
העיקרון שמישהו, אדם אחד, היה חייב להינצל מן המבול כדי להמשיך את קיום האנושות, הוא רעיון העומד בזכות עצמו. מיד בתחילת הפרשה, פסוקים בודדים לאחר התיאור המחמיא של נח, אנו קוראים את דבריו של אלוקים לנח שבהם בישר לו על המבול העתיד לבוא על הארץ ועל כוונתו להציל אותו ואת משפחתו מן המבול על ידי הכניסה אל התיבה:
"ויאמר אלוקים לנח: קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס מפניהם; והנני משחיתם את הארץ… והקימותי את בריתי איתך…"
(שם שם, יג-יח)
בשלב זה הקורא מתבקש לשאול:
מתי כרת אלוקים ברית עם נח, ברית שאותה הוא מתכוון לקיים עתה? עד כה לא סופר על ברית כזו!
ואכן, הפרשנים מתחבטים בשאלה זו. נפנה לפירושו המעניין של רלב"ג (רבי לוי בן גרשום, פרשן, פילוסוף, אסטרונום ורופא, פרובאנס 1288–1344) לפסוק זה. על פי פירוש רלב"ג, הברית המוזכרת כאן לא נכרתה עם נח, אלא עם הבריאה כולה. כאשר סיים אלוקים לברוא את העולם הוא כרת ברית עם הבריאה שתתקיים. אלוקים הבטיח למעשי ידיו שלא יבוא עליהם חורבן! את הברית הזו, שנכרתה עם הבריאה כולה, התכוון עתה אלוקים לקיים עם נח, האדם היחיד שנבחר כדי לקיים את אותה הבטחה עתיקה.
אם כן, נח נבחר בגלל היותו "צדיק תמים" ומפני שהיה "מתהלך את האלוקים".
אך הוא לא ניצל מן המבול רק בזכות עצמו, אלא גם מפני שאלוקים התחייב לבחור מישהו, יהא אשר יהא, כדי לקיים את האנושות לאחר המבול.
זהו שורש הכפלות המופיעה שוב ושוב בסיפור המבול. כאשר נתבונן בסיפור המבול נבחין כי כמעט כל חלקי הסיפור כתובים באופן כפול. זאת מפני שסיפור המבול איגד בתוכו – כבר בשעת ההתרחשות עצמה – שני סיפורים: האחד הוא סיפור האדם הצדיק שעמד בגבורה בצדקותו ובתמימותו אל מול חברה מושחתת; והשני הוא סיפור על קיום ההתחייבות של אלוקים לקיים את הבריאה כולה.
שני המניעים הללו להצלתו של נח רמוזים יפה בדברי המשנה:
"בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר? והלא במאמר אחד יכול להבראות! אלא – להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות; וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות."
(מסכת אבות פרק ה, משנה א)
הצדיקים הם אלו שמקיימים את העולם. נח הצדיק התמים הוא זה שנבחר כדי לקיים את ההבטחה האלוקים לקיום הבריאה כולה.
