מי יכול להיות אבי האומה?

פרשת נח תשפ"ג

הגאון הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת השבוע נקראת על שם האדם העומד במרכז סיפור המבול המתואר בפרשה: נוח. מיהו האדם הזה שחי בדור מושחת כל-כך, עד שלא-לוקים לא נותרה ברירה אלא להציף את העולם במים ולהציל אדם אחד בלבד יחד עם משפחתו – את נוח – שממנו תיווצר האנושות החדשה לאחר המבול? כך הוא מתואר בפסוק הפותח את הפרשה:

נוח, איש צדיק תמים היה בדורותיו, את הא-לוקים התהלך נוח
(בראשית ו, ט)

על פניו, נראה שמדובר בתיאור חיובי במיוחד: צדיק תמים (כלומר, אדם שצדקותו שלמה) העובד את א-לוקים. אך מילה אחת בפסוק זה משכה את עיניהם של חכמי המדרש: המילה "בדורותיו". בפשטות, הכוונה שנוח היה צדיק ביחס לשאר האנשים שחיו בדורו, אך מדוע חשוב לציין זאת? האם זה לא מובן מאליו כשמתייחסים לדור מושחת כדור המבול? ובכן, כך מצטט רש"י בפירושו על-אתר:

"בדורותיו – יש מרבותינו דורשים אותו לשבח: כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר; ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו (= ביחס לדורו) היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם – לא היה נחשב לכלום."

מדרש זה מעורר תמיהה. מה המוטיבציה לדרוש את נוח לגנאי לאחר שהתורה כה משבחת אותו ומכנה אותו "צדיק תמים"? נראה כי הפתרון לשאלה זו טמון בדמות שאליו משווה המדרש את נוח – אברהם אבינו. אברהם נבחר להיות אבי האומה; ממנו יצא העם היהודי. מדוע לא נבחר נוח, אותו "צדיק תמים" ומושלם, לייעוד זה?

בספר הזוהר מתואר דו-שיח בין נוח לא-לוקים לאחר שהסתיים המבול ונוח יצא מן התיבה שבתוכה שהה כאשר סביבתו הייתה מוצפת במים:

כאשר יצא נוח מן התיבה וראה את כל העולם חרב, התחיל לבכות עליו ואמר: ריבונו של עולם, נקראת רחום, היה לך לרחם על בריותיך! השיבו הקדוש ברוך הוא: רועה שוטה, עכשיו אתה אומר לי כך ולא בזמן שאמרתי לך בלשון רכה, שכתוב: "עשה לך תיבת עצי גופר… ואני הנני מביא את המבול… לשחת כל בשר", כל זה התעכבתי עימך ואמרתי לך כדי שתבקש רחמים על העולם, וכיון ששמעת שתינצל אתה בתיבה לא עלה בליבך חורבן העולם, ועשית תשובה וניצלת; ועכשיו שחרב העולם פתחת פיך לומר לפני בקשות ותחנונים?!
(זוהר, פרשת נוח)

על פי מקור קדום זה המביע ביקורת נוקבת על נוח שדאג לעצמו ולא ניסה למנוע את המבול, נוכל להבין את ההשוואה לאברהם. בדומה לסיפור המבול, גם בימיו של אברהם אירע מקרה דומה: אנשי סדום חטאו ביחס מחריד כלפי הזולת וא-לוקים החליט להחריב את סדום. כמו בסיפור המבול, גם בסיפור סדום גילה א-לוקים לאברהם את תוכניתו. אך תגובתו של אברהם הייתה שונה לחלוטין מתגובתו של נוח: הוא עמד בתפילה נרגשת לפני א-לוקים והתחנן להציל את סדום.

בשפת היידיש ישנו ביטוי "א-צדיק אין פעלץ" (בעברית: "צדיק בפרווה"). ביטוי זה מתאר מספר אנשים היושבים בחדר והקור חודר לעצמותיהם. כיצד הם יכולים להתמודד עם הקור? יש אדם שקם ממקומו ומסיק את התנור, בדרך זו הוא מתחמם וגם משפיע חום על כל הנוכחים. אבל יש אדם שלא מסיק את התנור אלא לובש מעיל פרווה. הוא מתחמם, אבל השאר ממשיכים לקפוא…

נוח לא נבחר להיות אבי האומה היהודית למרות שבאופן אישי הוא אכן היה צדיק תמים, מפני שהוא לא הציב לעצמו כמטרה לדאוג להצלתם של אנשי דורו החוטאים.

גם לפני סיפור סדום, אנו מוצאים את אברהם מפרסם לאנשי דורו את האמונה בא-ל אחד, אך על נוח לא מתוארים מעשים דומים. נוח באמת היה צדיק, אך לא עמל לפרסם את האמונה ולהציל את אנשי דורו מחיי השחיתות והחטא.

בבסיס היהדות צריך לעמוד אדם שעיקרון זה עומד לנגד עיניו: אינני חי לבדי בעולם; מוטלת עליי אחריות שגם הסביבה תחיה נכון. רק אדם כזה יכול להיות אבי האומה.