באותם ימים – כך מתארת התורה – היו כל בני קדם דוברים שפה אחת, ומאוחדים ברצונותיהם. הם למדו כיצד לייצר לבנים, ששימשו אותם כאבני בנייה, והחליטו לבנות עיר שבמרכזה יהיה מגדל עצום, כה גבוה עד שיראה כאילו "ראשו בשמים" (בראשית יא, ד), ובכך יישארו מאוחדים וחזקים. התורה מתארת כי א-לוקים בתגובה בלל – כלומר ערבב – את שפתם, ועם הזמן הם התחילו לדבר שפות שונות זה מזה, מה שגרם להם לא להבין איש את רעהו, לגנוז את תוכניתם הגרנדיוזית, ולהתפזר לקצוות תבל. על שם 'בלילה' זו של השפות, כונתה ארץ זו בשם 'בבל'.
סיפור זה מעורר תהייה: מדוע העניש א-לוקים את בוני המגדל? כאשר בדרך כלל האחדות מתוארת כערך חיובי, ולא באור שלילי?
רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, רב ודרשן בפראג בראשית המאה ה-17, חיבר פירוש על התורה בשם 'כלי יקר', שהתקבל כאחד מעמודי התווך של פרשנות המקרא. בפירושו הוא שוטח בֵאור מבריק, השופך אור על סיפור 'מגדל בבל'. בֵאור זה מתבסס על דבריהם של חכמי המשנה:
פיזור לרשעים – הנאה להן והנאה לעולם; ולצדיקים – רע להן ורע לעולם.
כנוס לרשעים – רע להן ורע לעולם; ולצדיקים – הנאה להן והנאה לעולם.
(משנה סנהדרין ח, ה)
חכמי המשנה אומרים, כי גם לטובת העולם וגם לטובת הרשעים עדיף שהרשעים יהיו מפוזרים ורחוקים זה מזה מאשר שיהיו מאוגדים; ואילו ההתאגדות אצל הצדיקים מיטיבה גם איתם וגם עם העולם. יכולים אנו בקלות להבין מדוע כאשר רשעים מתאגדים זוהי בשורה רעה לעולם, אך מדוע ההתאגדות רעה גם עבורם?
כאשר מתאגדים אנשים שבליבם כוונות חיוביות, הרי מטרתם היא אחת ויחידה: להרבות טוב בעולם. אומנם פנים רבות יש לטוב, אך לב אחד יש לו. אותם אנשים יבקשו לעשות טוב גם איש עם רעהו, וימצאו את עצמם יותר ויותר מאוחדים, מה שיעשה טוב גם לעולם וגם להם.
לעומת זאת, כאשר מתאגדים אנשים שבליבם כוונות שליליות, אין זו התאגדות אמיתית, אלא רק מן השפה ולחוץ, שכן כל אחד מכוון למטרה אחרת – לרווח האישי שלו: אחד מעוניין להפיק רווחים אישיים, האחר מעוניין בשליטה וכוח, והשלישי מעוניין להרבות את כבודו האישי. התאגדות שכזו, סופה לקרוס, ולהמיט אסון על המתאגדים עצמם, שימצאו את עצמם מפנים את תככיהם ותאוות הכוח שלהם איש אל עבר רעהו.
בוני מגדל בבל, מתארים את מטרת התאגדותם במילים "ונעשה לנו שם" (בראשית א, יד), כלומר: רצונם היה להיות מפורסמים בעולם ועל דפי ההיסטוריה כגיבורים וכבעלי עוצמה. במילים אלו הם גילו שמטרת התאגדותם הייתה שלילית, ושסופה להמיט עליהם עצמם אסון.
א-לוקים לא העניש את בוני המגדל, להיפך, הוא דאג לטובתם ולרווחתם כאשר גרם לכך שיתפזרו בעולם, שכן דווקא באופן כזה ישנם סיכויים גדולים יותר לשלום ביניהם.
מסיפור זה של בוני מגדל בבל, יכולים אנו ללמוד לקח חשוב לחיינו, כעם וכחברה: התאגדות היא אכן דבר נפלא, אך בתנאי שכל אחד מאיתנו יישא בליבו רצון להיטיב לאחר, וינקה את ליבו מן הרצון להפיק רווחים אישיים; בכך בידינו לבוא לכדי אחדות אמיתית, שתעשה טוב גם עבורנו, וגם עבור העולם כולו.