לאחר המבול, א-לוהים הבטיח כי לא יהיה עוד מבול:
"ויאמר ה' אל ליבו: לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי."
(בראשית ח, כא)
הנימוק להבטחה הא-לוהית הוא מפתיע: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". האם היצר הרע של האדם המלווה אותו מנעוריו, הוא סיבה להתייחסות סלחנית יותר? אכן, כמה מן הפרשנים הקדמונים פירשו שאין זה נימוק אלא הסתייגות: למרות שיצר לב האדם רע מנעוריו ? לא יהיה עוד עונש טוטאלי וחריף כמו המבול. פרשנים אחרים ראו בכך נימוק: היות ויצר לב האדם רע מנעוריו, יש להתחשב בתכונותיו הטבעיות של האדם ולא להענישו בחומרה רבה כל כך.
מכל מקום, התמונה העולה מפסוק זה איננה מחמיאה לאדם. כבר מנעוריו – אנו מבינים מן הכתוב – האדם נוטה לבחירה שלילית ולמעשים רעים. כיהודים מאמינים, הרואים בתורה את דבר א-לוהים אל האדם, עלינו לשאול את עצמנו בכנות: האם זוהי האבחנה שהיינו מעניקים למין האנושי?
השאלה קשה יותר, כאשר אנו זוכרים פסוק אחר הכתוב בפרשת השבוע: "בצלם א-לוהים עשה את האדם" (בראשית ט, ו). פרשנות רחבה מאד נכתבה על המושג "צלם אלוהים" המיוחס לאדם, אך באיזה אופן שנבחר לפרשו, עלינו להודות כי זוהי אבחנה חיובית ביותר על המין האנושי: האדם דומה לא-לוהים, ומזכיר בהיבט כלשהו ? מרכזי, את הטוב הנצחי והמושלם. כיצד ניתן לחיות עם שתי האבחנות הסותרות הללו ? מצד אחד, האדם נברא בצלם א-לוהים, ומצד שני, יצר ליבו של האדם רע מנעוריו? האם האדם הוא רע או טוב?
למעשה, אם נדייק בלשון הכתוב, לא נאמר שהאדם הוא רע אלא שיש לו 'יצר' שהוא רע. לאדם ישנם רצונות, שאיפות, תקוות ותוכניות, והוא מנסה ללא הרף להביא את הרעיונות שבתוכו לידי מימוש. מימוש רצונותיו ושאיפותיו של האדם הוא יצירה שהאדם יוצר בכל עת. תחילה רואה אדם לנגד עיניו את התמונה האידאלית, ולאחר מכן הוא מביט במציאות הראלית ומנסה לשנות או לקדם אותה לעבר אותה תמונה אידאלית. זהו תהליך של יצירה פורה, שמניע את האנושות לפעולות רבות ? טובות יותר וטובות פחות.
כאשר התורה מלמדת אותנו כי האדם נברא ב"צלם א-לוהים", משמעות הדבר היא שהאדם במהותו הוא טוב מוחלט. רצונותיו תמיד נובעים מחזון של שלמות ושל יופי. אך ישנו 'יצר' ? הקיים בתהליך היצירה, שהוא נוטה אל הרע. גם כאשר האדם מבקש לממש רצון טוב, ישנו דחף לחפש את הדרך הקלה והמהירה, כזו שאיננה לוקחת בחשבון את מכלול השיקולים, ולכן נכשלת.
היצר הרע איננו מהות האדם, אך הוא קיים תמיד. אם לא נזכור את קיומו ולא נבחין בו, ניפול במלכודת שהוא פורש לנו. גם כאשר אנו מבקשים לממש רצונות חיוביים וטובים, כאלו שמתבקשים מ"צלם א-לוהים", עלינו לזכור כי תהליך היצירה של הטוב הוא מורכב, ויש לנו נטייה ליפול ברשת של החיים הנוחים והקלים, ולא להשקיע באיכות שתביא אותנו אל חיים מאושרים.
