חשוב לציין: זו שאלה שאינה אמורה להישאל. גם התורה אינה שואלת אותה. זהו אינסטינקט בסיסי בנפשו של כל אדם, המורה לו שרצח הוא הדבר החמור ביותר שניתן להעלות על הדעת. מאידך, אסור לנו לעצום עיניים, לא אל מול העבר ולא אל מול ההווה. רציחות היו במהלך כל ההיסטוריה האנושית, והן קיימות גם בימינו, לעיתים במימדים מזעזעים. ובכן, למרות שהתורה אינה שואלת את השאלה, היא מעניקה לה תשובה.

כך אומר אלוקים לנח ולבניו:

"שופך דם האדם, באדם דמו יישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם."
(בראשית ט, ו)

זוהי התשובה לשאלה שלא נשאלה: אסור לרצוח כי כל אדם נברא ב'צלם אלוהים'.

מה פירוש המושג 'צלם אלוהים'? על כך עמלים הפרשנים כבר אלפי שנים. אך לפי כל הפרשנויות, המשמעות הבסיסית זהה: האדם שונה מכל שאר היצורים, ומתייחד בתכונה מסוימת שמחמתה הוא נחשב כמייצג את הקדושה במציאות. לכן, אדם באשר הוא, מכל גזע דת ומין, הוא קדוש, והפגיעה בו היא חילול הקודש, חילול בלתי נסבל, חילול שאסור להעלותו על הדעת.

כדוגמא לתפיסה יהודית זו, נקרא את המסופר על אחד מגדולי חכמי ישראל לפני כ-2000 שנה, הלל הזקן, זה שבית מדרשו מפורסם בכינוי "בית הלל":

"הלל הזקן היה הולך עם תלמידיו. אמרו לו תלמידיו: רבי, להיכן אתה הולך? אמר להם: לעשות מצווה. אמרו לו: איזו מצווה? אמר לה: לרחוץ בבית המרחץ. אמרו לו: וכי זו מצוה היא?! אמר להם: כן! מה אם איקונין (- פסלים) של מלכים שמעמידים אותם בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות, מי שממונה עליהם מורקן ושוטפן ומקבל על כך שכר, ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות; אני שנבראתי בצלם אלוהים, על אחת כמה וכמה!"
(ויקרא רבה לד, ג)

ומדוע באמת מייצג האדם את אלוהים? מהי התכונה המייחדת את האדם על פני כל היצורים האחרים? יש שכינו תכונה זו: "דעת", יש שבחרו בכינוי: "בחירה" ויש שהשתמשו בהגדרות אחרות. דומה כי רוב הפרשנים חתרו אל נקודה אחת: האדם הוא היצור היחיד שיש בכוחו להכריע הכרעה מוסרית.

בניגוד ליצורים האחרים הפועלים מכח משיכה טבעית בלבד, האדם הוא היצור היחיד שיכול להימשך למעשה מסוים ולבחור לעשות מעשה שונה. אדם יכול לרצות לגנוב, ולומר לעצמו להישמע לקול המצפון "המוסרי" ולבחור בטוב. אדם יכול לכעוס, ולהתאפק מתגובה הפוגעת בזולת. אדם יכול לחשוב על בגידה באמון שניתן בו, ולעצור את עצמו מתוקף הכרעתו המוסרית.

ולמען האמת, לא פחות חשוב מכך שכל אחד ואחת מאיתנו ילמדו להכיר בערך עצמם. עובדת היותינו נבראים ב"צלם אלוהים" אינה מאפשרת לנו לזלזל בערך הזולת, אך גם לא בערך עצמנו. בכך הניחה לנו התורה את התשתית של הקיום האנושי: חיים בתודעה של קדושה, חיים של ערך עצמי ושל הערכת הזולת.