כיצד יכול האדם להיות קדוש?

פרשת קדושים – תשפ"ב

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת השבוע פותחת בקריאה: "קדושים תהיו!" ציווי זה מחייב אותנו לחקור מהי קדושה. האם מדובר ברגש, בחוויה? הנימוק לקריאה "קדושים תהיו" הוא: "כי קדוש אני ה' א-לוקיכם". הקדושה היא תכונה של א-לוקים, ואם כן עלינו להבין: כיצד האדם יכול להיות קדוש כא-לוקים?

הגדרות שונות ניתנו למושג 'קדושה'. מן המפורסמים שבחוקרי מושג זה היה רודולף אוטו, פילוסוף ותאולוג גרמני, אשר כתב ספר מפורסם בשם 'הקדושה' ובו הוא מנסה להגדיר את המושג ואת האופן שבו נחווית הקדושה אצל האדם. לשיטתו, הקדושה היא שילוב של שני כוחות: אימה מפני נשגבות הדבר, המתבטאת בדרגה נמוכה כפחד גרידא ובדרגה גבוהה כתחושת הוד והדר, והשתוקקות להתקרב אל הדבר מרוב קסמו המופלא. אחרים תיארו את הקדושה כהיבט נשגב ועליון מחוץ למציאות. ייתכן שיש אמת כלשהי בהגדרות אלו, אך קשה להלום אותן עם הציווי "קדושים תהיו". כיצד האדם יכול להיות בעצמו – לא רק להיחשף אל הקדושה ולא רק להשתוקק אליה, אלא להיות בעצמו – קדוש?

המפתח להבנת מושג הקדושה ביהדות הוא התובנה שהקדושה היא אכן תכונה א-לוקית ומשכך, הדְבֵקוּת בא-לוקים היא הדרך להשגת הקדושה. בספרות חז"ל אנו מוצאים מספר דרכים שבהן ניתן לממש את הדְבֵקוּת בא-לוקים ובכך להפוך להיות אדם קדוש.

בתלמוד הבבלי תמהים חכמים על היכולת של האדם להידבק בא-לוקים:

"וכי אפשר להידבק בשכינה [=בא-לוקים]? והרי נאמר 'כי ה' א-לוקיך אש אוכלה הוא'!"

א-לוקים נמשל לאש, וכי אפשר לדבוק באש בלי להישרף? כיצד יכול האדם הגשמי להיות קרוב לא-לוקים?

על כך משיבים חכמים:

"אלא – כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא [=סחורה] לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו – מעלה עליו הכתוב כאילו דבק בשכינה"
(תלמוד בבלי, מסכת כתובות דף קיא)

במקום אחר שואלים חכמים שאלה דומה ומשיבים תשובה אחרת:

"וכי אפשר לאדם להלך אחר השכינה? אלא להלך אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא: מה הוא מלביש ערומים – אף אתה הלבש ערומים; הקדוש ברוך הוא ביקר חולים – אף אתה בקר חולים; הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים – אף אתה נחם אבלים; הקדוש ברוך הוא קבר מתים – אף אתה קבור מתים"
(תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף יד)

חכמי המדרש מציעים דרך שלישית של דְבֵקוּת בא-לוקים:

"וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה? אלא מתחילת בריאתו של עולם לא התעסק הקדוש ברוך הוא אלא במטע תחילה – אף אתם כשתיכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה"
(ויקרא רבה פרשה כה)

לפנינו שלוש דרכים של דְבֵקוּת בא-לוקים: החיבור אל התורה, גמילות חסדים ועיסוק בפיתוח העולם. דרכים אלו הן ביטויים שונים של הקדושה הא-לוקית: התורה – דבר ה' לאנושות – היא הדרך שבה האדם נחשף אל ערכיו הנצחיים של בורא העולם; גמילות חסדים – חשיבה על הזולת וסיוע לחלשים – זו הליכה בדרכיו של א-לוקים; ובפיתוח וקיום העולם – מה שחכמי המדרש ממחישים באמצעות הדוגמא של נטיעת עצי מאכל – נעשה האדם שותף לא-לוקים בקיום העולם.

לא ייפלא אפוא שתחת הכותרת "קדושים תהיו" בפרשת השבוע מופיעה רשימת מצוות מגוונת ביותר: כיבוד הורים, שמירת שבת, איסור עבודה זרה, מצוות שונות של סיוע לעניים, החובה לשפוט בצדק, לדון לכף זכות את הזולת, איסור שנאת הזולת, כבוד הזקנים ועוד עוד. אכן, דרכים רבות ישנן להשגת הקדושה. בכל מצווה שהאדם עושה, בין אם היא מצווה שהאדם עומד בה מול א-לוקים (מצוות שבין אדם למקום), בין אם היא מצווה שהאדם עומד בה מול הזולת (מצוות שבין אדם לחברו) ובין אם היא מצווה שבה האדם נעשה שותף לא-לוקים בקיום העולם ובפיתוחו – בכל אחת מהדרכים הללו עשוי האדם להידבק בא-לוקים ובכך להיעשות לקדוש.

ביהדות, הקדושה אינה חוויה אלא פעולה, אומר החוקר היהודי סטיבן קפנס. האדם יכול להיות קדוש כאשר הוא הולך בדרכי א-לוקים, מתחבר לתורה, עושה חסד עם הזולת ופועל למען קיום העולם.