הזמנה לגאולה רוחנית

פסח -תש"פ

הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

'ליל הסדר' הוא הלילה הראשון של חג הפסח, שבו אנו חוגגים את החירות שהוענקה לאבותינו לפני אלפי שנים, כאשר היו משועבדים במצרים ויצאו לחירות בסיומה של שרשרת אירועים מופלאים ועל-טבעיים. לזכרה של חירות זו אנו חוגגים את חג הפסח, אוכלים מצה ונמנעים מאכילת חמץ במשך שבעה ימים. ב'ליל הסדר' אנו מתכנסים לאירוע מיוחד של הנחלת לפיד היהדות על ידי שילוב  המצוות הייחודיות של ערב זה – אכילת מצה, מרור ושתיים ארבע כוסות – עם אמירת 'הגדה של פסח' וסיפור יציאת מצרים.

שמו של הלילה מסמל את המוטיב המרכזי שאנו פוגשים בו: "סדר". אנו אומנם חוגגים את היציאה לחירות, אולם מכירים בכך שדווקא הסדר המבטא את הענווה האנושית אל מול המסורת העתיקה, זה מה שמעניק משמעות לחירות, והופך אותה מחופש סתמי לחירות חיובית בעלת מטען רוחני.

אותו שחרור שזכו בו אבותינו במצרים, זכה במסורת הדורות לכמה משלים מפתיעים. המשל הראשון מופיע בספר דברים:

"ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים…"

(דברים ד, כ)

חכמי המדרש ביארו פסוק זה באמצעות תיאור ציורי:

"כשם שהזהבי (= צורף הזהב) הזה פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור, כך הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים"

לצד תיאור זה אנו מוצאים באותו מדרש תיאור הפוך לחלוטין:

"כך היו ישראל נתונים בתוך מצרים, כעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה; וכשם שהרועה נותן יד בתוך מעיה ושומטו, כך עשה הקדוש ברוך הוא…"

(מדרש תהילים פרק קז)

אם בתיאור הראשון נמשלה מצרים לכור רותח שמזקקים בו מתכת, מקום שוודאי לא נעים לשהות בו; הרי שבתיאור השני נמשלה מצרים לרחם עוטפת ומגוננת שעם ישראל הוצא ממנה. כיצד מתיישבים שני תיאורים סותרים אלו?

גלות מצרים הייתה גלות כפולה: רוחנית וגשמית. בהיבט הגשמי, מצרים הייתה מקום גרוע ביותר, ארץ שבה שועבדו אבותינו ונרמסו זכותיותיהם הבסיסיות. אך בהיבט הרוחני, השהות במצרים לא נחוותה כמטרידה. להיפך, ההשתלבות בתרבות המצרית נעמה ליהודים הקדומים, והם לא היו בטוחים ברצונם לצאת ממנה.

ביציאה ממצרים, לצד היותה שחרור מעבדות לחירות, היה גם פן של לידה מחדש. עם ישראל נדרש להיפרד מהתרבות המצרית שבה שקע ולהתכונן לקראת קבלת התורה – הייעוד הרוחני הגדול של היהדות.

ב'הגדה של פסח' אנו אומרים: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אין זו הפרזה דימיונית, אלא קריאה לכל יהודי ויהודיה להצטרף אל היציאה ההיסטורית, לגאול את עצמנו מכבלי השיעבודים השונים, מן הרדיפה אחר הכסף או אחר המעמד החברתי. בחירות הגשמית זכינו כולנו, אך את החירות הרוחנית אנו נדרשים לרכוש בהחלטות משמעותיות, במאמץ ובוויתור.

'ליל הסדר' המאופיין בסדרת טקסים סמליים המבטאים חירות, מזמין אותנו להצטרף לשרשרת של דורות שראו בסיפור יציאת מצרים הזדמנות להצטרף לאותה חירות רוחנית מיוחלת.

* * *

בכל שנה אנו אומרים בפתיחת 'ליל הסדר' את ההכרזה הבאה: "כל דיכפין ייתי וייכול", שתרגומה הוא: "כל מי שרעב מוזמן לבוא ולאכול עימנו". משמעותה של הכרזה זו, היא שאיננו רואים בחגיגת החירות אירוע פרטי, אלא אירוע לאומי השייך לכל יהודי ויהודייה. לפיכך, מנהג עתיק הוא להזמין אורחים ל'ליל הסדר'.

השנה, חג הפסח חל בשעה של מצוקה עולמית. מגיפת ה'קורונה' הגובה קורבנות בכל רחבי העולם, מכריחה נקיטת אמצעי זהירות רבים, לשם הצלת חיינו וחיי היקרים לנו. לפיכך, ברבות מן המדינות ניתנה הנחיה ברורה האוסרת להזמין אורחים לחג. גם בשעה זו, ובפרט בשעה זו, עלינו לזכור את האנשים הבודדים המצפים למילה טובה, העשויים לחגוג את החג לבד. עלינו לזכור כי מחובתינו לדאוג שלכל יהודי ויהודיה יהיה את הסידור הנאות ביותר – בהתאם להנחיות של רשויות הבריאות – כדי לחגוג את החג.

לא נשאיר אף יהודי בעצב בחג הזה, ובזכות זה נזכה לגאולה שלמה, שיאמר ה' לצרותינו: די!