טהרת הנפש, איפוק וענווה – פרשת שמיני

נושא כשרות המאכלים תופס מקום חשוב בזהות היהודית. התפיסה העקרונית של הכשרות היא שמה שהאדם מכניס לגופו משפיע לא רק על בריאות הגוף אלא גם על טהרת הנפש. האנושות מודעת כבר אלפי שנים לכך שמאכלים שהאדם אוכל משפיעים על בריאות הגוף. ככל שהמדע מתפתח אנו מגלים מודעות הולכת וגוברת להשפעות הספציפיות של מאכלים שונים על גופינו. לעומת זאת, השפעת המאכלים על טהרת הנפש, היא חידוש של היהדות. אין מדובר בידע מדעי, אלא בידע שהתקבל במסורת ומקורו אלוקי, וכתוצאה מכך הוא נעשה מאפיין של יהודי שנאמן למסורת היהודית.

בעבר, המאכלים היו פשוטים יותר ומורכבים מחומרים מוכרים וידועים. קל היה לדעת האם מאכל מסוים עומד בדרישות הכשרות או לא. עם התפתחות תעשיית המזון, נעשה מסובך יותר ויותר לדעת האם מוצר-מאכל, שעשוי להיות מורכב מעשרות או מאות מרכיבים – כשר ומותר באכילה. לשם כך קיימות מערכות כשרות חובקות עולם המפעילות פיקוח מרמת ייצור מרכיבי היסוד ועד דרך הכנתם של המוצרים לאכילה. כך נעשה אפשרי לכל יהודי לבחון האם המוצר העומד לפניו כשר לאכילה.

מלבד הרווח שבשמירת טהרת הנפש באמצעות ההקפדה על כשרות המאכלים, יש בכך רווח נוסף, חשוב מאוד. יהודי ששם לב לכשרות המאכלים, מבצע תירגול יומיומי של איפוק ושליטה עצמית.

אנשים רבים מודעים לכך שהשפע המבורך והזמינות הקיימים בעולמנו בעשורים האחרונים, לצד הברכה הרבה שיש בהם, מהווים גם אתגר משמעותי לשליטה עצמית ולדחיית סיפוקים. ככל שאנו מתקדמים מבחינה תעשייתית וטכנולוגית כך אנו מאתגרים את היכולת שלנו להתאפק ולעמוד איתנים מול משיכה או רצון חזק. הפיתרון לכך נמצא בתירגול קבוע של איפוק ורכישת היכולת לעמוד מול הרצון ולא למלא אותו מיד. כל יהודי שמשתדל להקפיד על כשרות המאכלים, מבצע תירגול כזה מדי יום, לעיתים מספר פעמים ביום. המשמעות היא שבאמצעות שימת לב לכשרות אנו נעשים יציבים יותר, אחראים ומתונים יותר.

הכשרות גם מציבה גבול לשליטה האנושית על הסביבה. אנו רגילים כל כך לרכוש שליטה על מה שסביבנו. האם יש מוצר כלשהו שאיננו ניתן לרכישה? אם בעבר היו מוצרים שהיו ניתנים לרכישה רק בארץ מסוימת, הרי שהיום, במספר הקשות מקלדת אדם יכול להזמין חפץ מקצה העולם שיגיע אליו בתוך ימים ספורים. האדם מרגיש שהוא מצליח לשלוט על כל מה שקיים סביבו, ובהתאמה, האגו מתנפח, ההתחשבות בזולת נרמסת, האקולוגיה נהרסת והאדם רוכש תחושה של בעלות על המציאות. ואז האדם רעב.

לעומת זאת אדם השומר על כשרות יודע: את המאכל הזה אני לא יכול לאכול, את המשקה הזה אני נמנע מלשתות. הוא מקבל תזכורת תמידית שהוא לא הבעלים של המציאות. תזכורת של ענווה מול הבריאה. אכן, האדם מוזמן להשתמש ולהנות מן הסביבה, אבל הוא איננו בעלים עליה.

ולסיום, האדם נדרש לזכור את ההבדל העמוק שבינו ובין בעלי החיים: הדעת המוסרית, המצפון והבחירה. בשונה מבעלי החיים, האדם מסוגל לשים מחסום למשיכתו ולציית לצו אלוקי האוסר עליו לאכול מאכל מסוים. זוהי תפארתו של האדם וגדולתו.