המאורע החגיגי של הקמת המשכן נמשך שמונה ימים. שבעה ימים חנך משה לבדו את המשכן וביום השמיני החלו אהרן הכהן וארבעת בניו אלעזר, איתמר, נדב ואביהוא לכהן במקדש.
יום זה היה יום גדול עבור העם כולו שהצטופף סביב המשכן וצפה באהרן הכהן יוצא מן המשכן לצד משה אחיו ושניהם מברכים את העם, ומיד יוצאת אש מ"קודש הקודשים", המקום בו הונח ארון הברית שבתוכו שני הלוחות, ושורפת את הקרבנות שהונחו על המזבח.והנה, תפנית חמורה.
המאורע החגיגי הופך לעצוב ומדכא.
שני בני אהרן, נדב ואביהוא, חשקו גם הם לעבוד במשכן אף שלא נצטוו על כך, הם נטלו שתי מחתות והניחו עליהן קטורת והכניסו אותן אל המשכן.
מעשה זה גרר תגובה חריפה: אש יצאה מקודש הקודשים ושרפה את שני האחים. העם, שהיה שרוי במצב רוח מרומם ונעלה, היה לפתע עד לאירוע קשה זה, הוא חווה זעזוע עמוק ופרץ בבכי מר.חכמי המדרש והתלמוד תהו על חומרת העונש שנענשו נדב ואביהוא וביקשו להבין:
מה עמד בשורש מעשיהם? מה הייתה הטעות? מהו החטא הגדול שבגינו נענשו בעונש חמור שכזה?
במדרש ההלכה על ספר ויקרא 'ספרא', המכונה גם 'תורת כוהנים', מוצאים הסבר מעניין שעשוי ללמד אותנו רבות על שורשי החטא וכמובן, כיצד אנו נימנע מאותה טעות. כך אומר המדרש על נדב ואביהוא:
"…לא חלקו כבוד לאהרן, לא נטלו עצה ממשה, איש מעצמו יצאו ולא יטלו עצה זה מזה."
(ספרא על ויקרא י, א)
בפני נדב ואביהוא עמדו שלוש אפשרויות לחשוב מספר רגעים על המעשה אותו עמדו לעשות:
הם היו יכולים לחלוק כבוד לאהרן אביהם וליטול ממנו רשות להקטיר קטורת במשכן; הם היו יכולים להתייעץ עם משה, מנהיג העם ומנחיל התורה; והם יכלו להתייעץ האחד עם זולתו. הם לא עשו זאת אלא נהגו בפזיזות.
בהחלטה נמהרת, בחוסר שיקול דעת, הם לא התייעצו עם אביהם, לא עם משה וגם לא זה עם זה.
שלוש אפשרויות אלו מייצגות שלושה יסודות איתנים שאדם יכול להישען עליהם, כדי להיות בטוח שהוא הולך בדרך נכונה.הדרך האחת היא: המסורת. במקום אחר מכוונת אותנו התורה אל מסורת האבות:
"שאל אביך ויגדך [-ויגד לך], זקניך ויאמרו לך"
(דברים לב, ז).
המסורת היא צירוף הניסיון של דורות רבים שראו אתגרים מסוגים שונים, הכירו החלטות נכונות והחלטות פחות נכונות.
כל חכמת החיים הזו מקופלת במסורת. ההישענות עליה עשויה להיות ערובה לכך שאנו בוחרים את הבחירות הנכונות.הדרך השנייה היא: "שאלת חכם".
רבנים, מנהיגים רוחניים ולומדי תורה, הם מאגר של ידע ותבונה, של עומק המשליך על פרטי פרטים של חיי האדם. התורה מפיצה את אורה גם על תחומים שונים שאינה עוסקת בהם באופן ישיר.
ההישענות עליה, גם היא מדריכה את האדם אל מטרות טובות ואל הכרעות נבונות ומוסריות.הדרך השלישית היא: הזולת. חבר טוב, ידיד קרוב, רע נאמן עשויים להועיל לא פחות מניסיון רב שנים ותבונה עמוקה.
אדם הקרוב ללבך יודע במה אתה באמת מאמין, מה הם הערכים שבהם את דוגלת, למה אתם שואפים, היכן אתם עשויים למעוד. הקירבה שבין חברים יש בה כדי להפיק תובנות משמעותיות. מתוך קירבת הדעת שביניכם, תוכלו למצוא בתוככם אור חדש, יופי שעד עתה לא גיליתם ואיכויות נסתרות.
שלוש דרכים אלו הם מפתח להצלחה בחיים: המסורת, התורה וידיד נאמן.
