כבודו של הגנב – פרשת משפטים

המקרה שבו עוסק החוק הוא מקרה של אדם שגנב שור או שה – בהמות הבית המצויות בתקופת המקרא – והרג או מכר את הבהמה הגנובה. כאשר הגנב נתפס הוא נדרש לשלם את שווי הגנבה, ומלבד זאת מוטל עליו קנס:

"כי יגנוב איש שור או שה, וטבחו או מכרו – חמישה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה."
(שמות כא, לז)

בדרך כלל, החוק המקראי קובע כי על גנב שנתפס מוטל קנס של 'כפל' – תשלום כפול של שווי הגניבה. אך במקרה זה, כאשר הגנב המשיך לחטוא בכך שהרג או מכר את הבהמה, מוטל עליו קנס גבוה יותר: אם הוא גנב בקר, הוא נדרש לשלם סכום פי חמש משווי הגניבה; ואם הוא גנב צאן, הוא נדרש לשלם סכום פי ארבע משווי הגניבה.

השאלה המתעוררת לכל קורא נבון, נוגעת כמובן להבדל שבין הקנסות: מדוע מי שגנב בקר נקנס בסכום פי חמש מהגניבה ואילו מי שגנב צאן משלם רק פי ארבע?

איננו הראשונים שמתקשים בהבנת חוק זה. שאלה זו נשאלה בבית המדרש בירושלים לפני 2000 שנה (!), ואת התשובה אליה אנו שומעים מפיו של גדול חכמי ישראל במאה הראשונה לספירה, הלוא הוא רבן יוחנן בן זכאי:

"אמר רבן יוחנן בן זכאי: בוא וראה כמה גדול כבוד הבריות, שור שהלך ברגליו – [משלם הגנב] חמישה, שה שהרכיבו על כתיפו – [משלם הגנב] ארבעה."
(תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא דף עט)

רבן יוחנן בן זכאי מלמד אותנו כי החוק הקובע את גודל הקנס המוטל על הגנב, מתחשב בכבודו של הגנב עצמו. במקרה שהגניבה דרשה מן הגנב התבזות כלשהי – הגנב מקבל קנס מופחת!

קשה לתפוס אבסורד שכזה. האם אנו נדרשים "להתחשב" בגנב שהתבזה במהלך מעשיו הפליליים? רבי מנחם המאירי (פרובאנס, 1249 – 1315) ראה בהסבר זה מסר חינוכי שהתורה מבקשת ללמד אותנו אגב החוק העוסק במקרה גניבה: "צריך אדם להזהר הרבה בכבודן של בריות. אמרו חז"ל: בוא וראה כמה גדול כבודן של בריות, שור שהוליכו ברגליו – חמישה, שה שהרכיבו על כתיפו – ארבעה" (המאירי, בית הבחירה, בבא קמא שם).

התורה מבקשת לחנך את הגנב, ואת כולנו. גם אדם שאיבד את מצפונו ואת כבודו העצמי – גם הוא ראוי לכבוד. את זה הגנב צריך לשמוע כאשר הוא נקנס. הגנב יפנים שגם אם הוא עצמו מתנהג בצורה נטולת כבוד, מערכת המשפט אינה רואה אותו כאדם שאיננו ראוי לכבוד. הקנס שיוטל על הגנב יתחשב בנימים העדינים של נפשו ויבחין בין התבזות מעטה להתבזות משמעותית.

הוצאת אדם ממעגל הפשע איננה כרוכה בהכרח בענישה מחמירה, אלא בחינוך ובהענקת כבוד. אם אתה, גנב יקר, איבדת את כבודך העצמי, אנו נלמד אותך שגם אתה ראוי לכבוד, גם לך יש אישיות חיובית וראויה להערכה. כך העונש לא יוביל את הגנב אל פשע נוסף אלא יגרום לו לצאת מהבוץ ולהשתקם.