אחווה, חמלה ומחילה – יום הכיפורים

יום הכיפורים – תשפ"ה

הרב שמואל רבינוביץ –  רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

זר שיכנס לבית הכנסת ביום כיפור, יעמוד משתומם מול התפילות השונות, ובעיקר כאשר יבחין בעוצמה ובהתרגשות שבה שרויים המתפללים. עומדים להם בני אדם רבים, בהם עשירים ועניים, משכילים וחסרי השכלה, צעירים וזקנים, דתיים ופחות דתיים, נשים וגברים, בעלי מעמד חברתי גבוה וכאלו שבשולי החברה – יחד כולם עומדים מול אלוקים, ללא כל אפליה או הבדל, ועושים דבר די חריג: מבקשים סליחה.

לכל אדם, מכל סוג שהוא, ישנן חרטות. חרטה היא חלק בלתי נפרד מאישיותו של אדם. ניתן לומר כי מי שאינו מתחרט כלל, לוקה בחוסר מודעות עצמית. בשביל להתחרט אין צריך האדם לבצע פשע נורא, לגנוב או לרצוח חלילה. די בכך שלא התייחסנו מספיק יפה לבן/בת הזוג, שפגענו בחבר, מעשים קטנים, אולי אפילו פעוטים, שמותירים בנו צלקת קטנטנה הדורשת מחילה, טהרה וכפרה.

אבל, כאן אנו נתקלים בחכמי ישראל המציבים בפנינו תמרור אזהרה ואומרים:

"עבירות שבין אדם לחברו – אין יום הכיפורים מכפר"
(משנה, מסכת יומא פרק ח)

אכן, אי אפשר לפגוע בזולת ולבקש רק סליחה מאלוקים. את הסליחה יש לבקש מהאדם שבו פגענו, ממנו אנו צריכים לקבל את המחילה!

למעשה, בבוקרו של יום כיפור, קוראים בבית הכנסת קטע מדברי הנביא ישעיהו (פרק נח), בו הוא מציג דיון שכאילו נערך בין אלוקים לבני האדם. בפרק זה נוכל למצוא כיצד בכל זאת, מוביל אותנו יום כיפור לתיקון מעשינו ולעשיית צדק וחסד כלפי הזולת.

בני האדם, כך מציג ישעיהו הנביא, טוענים כלפי אלוקים את הטענה הבאה: "למה צמנו ולא ראית?! עִינִינו נפשנו ולא תדע?!" – השאלה נשאלת לאחר הצום, כאשר המחילה המיוחלת אינה נראית באופק, ומתוך ייאוש פונים בני האדם אל אלוקים בשאלה: מדוע הצום לא הועיל?!

תשובתו של אלוקים היא ברורה וחד-משמעית: "הכזה יהיה צום אבחרהו, יום ענות אדם נפשו?! הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע?! הלזה תקרא צום ויום רצון לה'?!" – וכי אתם סבורים, בני האדם, שיש לי רצון שתסבלו?! וכי אני מקבל תועלת כלשהי מהעובדה שאתם מכופפים את הראש ומענים את עצמכם?!

אם כן, אם הצום אינו מטרה בעצמו, אלא אמצעי להגיע למשהו אחר, מהי אותה מטרה מיוחלת? משיב על כך אלוקים את התשובה המפתיעה: "הלא זה צום אבחרהו… פרוס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכיסיתו, ומבשרך לא תתעלם" – כך, מסביר לנו אלוקים, אני מעוניין שיראה הצום שלכם. אל המטרה הזו אני מצפה שהוא יביא אתכם. מטרת הצום אינה לסבול (וגם לא דיאטה). המטרה היא שנחשוב על האומללים, על המסכנים, על אלו שאין להם אוכל או ביגוד, על כך שקיימת אחווה בין כל בני האדם ואסור לנו להתעלם מסבל אנושי. זוהי מטרת הצום!

"אז", מבטיח לנו ישעיהו הנביא, "תקרא וה' יענה, תשווע ויאמר הנני". אז, כאשר נצא מיום כיפור עם החלטה אמיתית וכנה לעשות יותר למען הזולת, לפעול בעולם מעט יותר טוב, לנהוג בעין יפה כלפי המשפחה – אז אלוקים ייענה לקריאתנו!

לצד זאת, ישנה דרך נוספת שבה משפיע עלינו יום כיפור לטובה. אחד הקטעים הנאמרים שוב ושוב ביום כיפור הוא הקטע מן התורה המכונה "שלוש עשרה מידות של רחמים". שוב ושוב אנו חוזרים על הפסוקים הבאים:

"ה', ה', אל רחום וחנון, ארך אפים, ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה, ונקה"
(שמות לד, ו-ז)

לקריאה החוזרת ונשנית ישנן מטרות שונות. אחת מהן היא זו שבה הסברנו את מהות ועניינו של היום הקדוש. כאשר אנו חוזרים פעם אחר פעם על קריאה זו, אנו משתכנעים בכך שהדרך הנכונה גם בינינו ובין האדם שמולנו (ולא רק בינינו לבין בוראנו) היא דרך הרחמים, החנינה, החסד והאמת. יש באמירה זו משום סגולה. אנו פונים אל אלוקים בזכות אותן מידות רחמים בהן הוא מזהה את עצמו, ובכך אנו מעוררים את אותן מידות בחברה האנושית כולה, ובעיקר בעצמנו. וכדברי חכמינו ז"ל: "כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו", מי שמידותיו משופרות וטובות מתנהג עמו הקב"ה בדרך זו – מידה כנגד מידה.

אדם היוצא מיום כיפור עם מסר זה, מסר החמלה והמחילה, הוא אדם שהפנים היטב את מה שהתורה מכנה "דרך ה'" – הדרך שבה אלוקים מתנהג עם העולם. אדם כזה יכול אכן להיות בטוח שלאחר יום כיפור הוא יהיה טהור יותר וחטאיו התכפרו.