יום כיפור תשפ"ג
הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי ובמקומות הקדושים
יום כיפור הוא היום שבו העם היהודי מתאחד בצום ובתפילה. השנה יחול יום כיפור ביום שלישי בערב ויסתיים בלילה שאחריו. ביום זה אנו עסוקים בהתבוננות פנימית, בחשבון נפש ובעשיית סדר בהרגלים שלנו. זהו יום שבו אנו עומדים לפני א-לוקים בתפילה לקראת השנה החדשה, ומשתדלים לחשוב כיצד נוכל להיות בשנה זו אנשים טובים יותר. שמו של היום לא נגזר ממה שאנו עושים ביום הזה אלא דווקא מן התגובה של א-לוקים למעשינו: ביום הזה א-לוקים מכפר, סולח ומוחל לנו על החטאים ומקבל את תהליך התשובה שבו אנו עוסקים.
בתפילת מנחה של יום כיפור נקרא בבית הכנסת את ספר 'יונה'. בספר קצר זה מסופר על יונה, אדם שחי בתקופת המקרא וקיבל שליחות נבואית ללכת על העיר נינווה, בירת האימפריה האשורית (כיום ליד מוסול, עיראק), ולהכריז בעיר כי א-לוקים קורא לתושביה לחזור בתשובה, ולא, תיחרב העיר בעוד ארבעים יום. באופן מפתיע, יונה מסרב לבצע את השליחות. הוא מחליט לברוח ויורד ליפו, עיר הנמל העתיקה של ישראל, שם הוא עולה על ספינה המפליגה לתרשיש (עיר מסחר באנטוליה). בעודו בלב ים נקלעת הספינה לסערה והגלים מאיימים להטביעה. מלחי האוניה שהם עובדי אלילים, מקריבים קורבנות לאליליהם כדי להינצל מן הסערה, ללא הועיל. בשלב מסוים יונה מספר להם את סיפורו והם מבינים כי הסערה באה עליהם בגלל יונה הבורח מא-לוקים. הם משליכים את יונה אל הים ושם בולע אותו דג ענק שבבטנו שוהה יונה שלושה ימים, שבהם הוא פונה אל א-לוקים ומתפלל תפילה נרגשת.
תפילתו של יונה מתקבלת והדג פולט אותו על היבשה, ושוב יונה מקבל את השליחות ללכת אל נינווה ולהזהיר את אנשיה. הפעם יונה מציית. הוא הולך אל נינווה, מזהיר את אנשיה לחזור בתשובה, ואכן, תושבי נינווה מקבלים את האזהרה וחוזרים בתשובה. הסיפור מסתיים בכך שיונה שוקע בדיכאון. הוא כועס על א-לוקים שקיבל את תשובתם של אנשי נינווה. א-לוקים מסביר לו עד כמה חשובים בעיניו אנשי נינווה, ובעקבות כך הוא אינו רוצה להענישם אלא להביא אותם לתקן את דרכיהם.
סיפור מופלא זה מתכתב עם דברי הנביאים הקוראים לתיקון המעשים מתוך ייקור ערך האדם. כך לדוגמא, מורה א-לוקים ליחזקאל הנביא לומר לעם ישראל:
השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה… כי לא אחפוץ במות המת…
(יחזקאל יח, לא-לב)
אך לא פחות מכך, מעניינת תפילתו של יונה הנביא בלב ים:
ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסובבני, כל משבריך וגליך עלי עברו.
ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך – אך אוסיף להביט אל היכל קדשך!…
בהתעטף עלי נפשי, את ה' זכרתי; ותבוא אליך תפלתי, אל היכל קדשך
(יונה ב, ד-ח)
מתוך המצוקה הגדולה מבין יונה את טעותו. הוא ביקש לברוח מא-לוקים, אך הוא גילה שמדובר בצעד בלתי אפשרי. כשהוא מתנודד בין גלי הים הוא מבין כי מבטו ממשיך להיות מופנה אל א-לוקים, "אל היכל קדשך".
א-לוקים איננו מוותר על האדם – זהו צד אחד של הקיום האנושי. הצד השני לא פחות חשוב: האדם אינו יכול לברוח מן האחריות, מן הצורך לעמוד מול א-לוקים ולצפות לישועתו.
ספר יונה נקרא ביום כיפור מפני שהוא מבטא בעוצמה רבה את שני היסודות הללו של הקיום האנושי שצפים ברגעים הגדולים של יום כיפור, כאשר האדם עומד לפני א-לוקים בכנות ובאומץ ועורך חשבון נפש. לא משנה מה עשית עד היום, במה חטאת או כיצד נהגת – א-לוקים אינו מוותר עליך, לעולם. הקיום האנושי הוא חידה ומי שנקרא לפתור אותה הוא אני, אתה, האדם. לקיחת אחריות היא התשובה. היענות לקריאה, מוכנות לתיקון – היא התשובה שאנו נקראים לתת.
