יום הכיפורים תשע"ט
אך מתברר, כי מאורע חד-פעמי, גדול ועוצמתי ככל שיהא, אם איננו מלווה בתהליך פנימי עמוק וארוך, תוקפו עלול לפוג במהירות. ואכן כך היה. לאחר שחלפה תקופה שבה העם המתין למשה, וזה איחר מלהגיע, נשבר העם וביקש לעשות לו פסל ? עגל זהב ? שישמש כייצוג של אלוהים. מעשה זה הוא איסור חמור, שבעתיים כששמע העם איסור זה ב'מעמד הר סיני': "לא תעשה לך פסל וכל תמונה!" (שמות כ, ד). אך השנים הרבות של הגלות במצרים הטביעו את חותמן בנפש העם, שאמנם יצא לחירות, אך נפשו הייתה עדיין משועבדת לעבודת האלילים המצרית. ואכן, עגל הזהב נוצר והעם החל לחגוג סביבו.
משה היה באותה עת על ההר והתכונן לרדת אל העם כשבידיו 'שני לוחות הברית', אותם קיבל מאלוהים על ההר, ועליהם חרותים 'עשרת הדיברות'. לאחר שירד וגילה את מעשי העם, שבר משה את הלוחות, שרף את העגל והעניש את החוטאים. אך המצוקה בפניה עמד משה ? ואיתו העם כולו ? הייתה קשה: הם הבינו כי איבדו את הזכות להיות מונהגים על-ידי אלוהים. משה פתח בסדרת תפילות ותחנונים, שבשיאן ביקש מאלוהים: "הודיעני נא את דרכיך" (שם לג, יג). משה ביקש לדעת מה הן הדרכים שאלוהים מהיג בהם את העולם, ולהבין האם יש סיכוי שהעם יחזור למעלתו הרוחנית הקודמת.
ואז השיב לו אלוהים במילים הבאות: "אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם ה' לפניך" (שם שם, יט). אלוהים נענה לבקשתו של משה וגילה לו את דרכיו. ומה הן דרכיו? שלוש עשרה מידות הרחמים:
"ה' ה' אל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה, ונקה"
(שם לד, ו-ז)
באמצעות גילוי זה הבין משה כי ההתגלות האלוהית היא מלאת חסד ורחמים. כאשר אלוהים מופיע, לעולם יהיה זה "כל טובי" ? הטוב המושלם.
ביום כיפור אנו חוזרים שוב ושוב על שלוש עשרה מידות הרחמים, כדי להפנים תפיסה עמוקה זו. האמונה היהודית מזהה את אלוהים עם הטוב המושלם והנצחי. ואכן, 'יום כיפור' כשמו כן הוא ? יום שבו אלוהים מכפר על כל החטאים, לכל מי שרק מראה בכך עניין.
ביום זה אנו אומרים את שלוש עשרה מידות הרחמים, ומבינים את תפקידנו ומטרת חיינו: לדבוק בטוב האלוהי, לסלוח, לגמול חסד ולהתרומם אל מבט רחב, מכיל, אוהב ומרחם.
