יום כיפור
הרב שמואל רבינוביץ ? רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
'יום כיפור' שיתחיל עם שקיעת החמה של יום שלישי הקרוב ויסתיים בלילה שלמחרת, הוא יום מיוחד בלוח השנה היהודי, יום קדוש שבו אנשים ונשים מתכנסים אל בתי הכנסת ועוסקים בתפילה ובחשבון נפש מתוך תקווה וביטחון במימוש שמו של היום: יום כיפור ? היום שבו א-לוהים מכפר, סולח ומוחל, לבני האדם על חטאיהם.
תהליך חשבון הנפש האישי של כל אדם, מכונה במסורת היהודית "תשובה". כאשר אדם עומד מול עצמו בכנות ושואל את השאלות החשובות: למען איזו מטרה אני חי? האם אורח החיים שלי תואם את ערכיי? האם אני מאמין שיש בי יכולת של התקדמות רוחנית? כיצד אהיה טוב יותר? ? שאלות אלו תובעות מן האדם להשיב להן תשובות, שמקדמות את האדם אל היעדים הערכיים שהציב לעצמו.
כאשר מדובר על מעשה ספציפי שאיננו ראוי, על חטא שאדם חטא לא-לוהים, לעצמו או לזולת, תהליך התשובה כולל בתוכו את המושג "ווידוי". כך מתאר זאת הרמב"ם בספרו 'משנה תורה':
"כל מצוות שבתורה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון ובין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא"
(הלכות תשובה א, א)
ההכרה בחטא מתוך כנות, היא השלב הראשון וההכרחי של תהליך התשובה. זהו דבר אלמנטרי, שכן מי שאיננו מכיר במעשיו ובמשמעותם, איננו יכול לתקן אותם. אך הווידוי איננו הכרה פנימית בלבד. אנו נדרשים לבטא במילים את המעשים שעליהם אנו מבקשים לשוב בתשובה, וכפי שמתאר הרמב"ם בהמשך דבריו:
"כיצד מתוודים? אומר: 'אנא ה', חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי [=התחרטתי] ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה'. זהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתוודות ומאריך בעניין זה ? הרי זה משובח"
(שם)
מדוע אנו נדרשים להודות בחטא באופן מילולי? האם לא די בכך שאנו יודעים שחטאנו ואנו מתחרטים על החטא?
נבקש להבין את עיקרון הווידוי על פי מאמרו של גדול חכמי ישראל בתקופת התנאים, רבי עקיבא. כך מצוטטים דבריו במשנה המסיימת את מסכת 'יומא' ? המסכת העוסקת בהלכות יום כיפור:
"אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל! לפני מי אתם מיטהרין? מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים! שנאמר: 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם', ו[פסוק נוסף] אומר: 'מקוה ישראל ה" ? מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל"
(מסכת יומא פרק ח משנה ט)
רבי עקיבא מציב שתי שאלות: "לפני מי אתם מיטהרין? מי מטהר אתכם?", ומשיב תשובה אחת לשתיהן: "אביכם שבשמים". בהמשך דבריו הוא ממשיל את א-לוהים ל'מקווה' של טבילה המטהר טמאים ? "אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל".
אם נתבונן בדבריו, נמצא בהם חידוש נפלא ביותר, שיש בכוחו כדי להרטיט את מיתרי הנפש של האדם. התפיסה המקובלת גורסת שהאדם נדרש לשוב בתשובה ולהיטהר טהרה נפשית כדי לעמוד בהצלחה מול דרישותיו ומצוותיו של א-לוהים. רבי עקיבא איננו כופר בכך, אך הוא מוסיף פרט שמשנה את התמונה כולה: מיהו המטהר? מה היא ה'מקווה' שבו נפש האדם נטהרת בטבילה מטאפורית? א-לוהים הוא המטהר, הוא המקווה!
כל יהודי שטבל במקווה טהרה, יודע כי הגוף צריך להיכנס אל מימי המקווה ללא חציצה. מה הן החציצות שמפריעות לטהרת הנפש במקווה הא-לוהית? אלו החטאים, המעשים השליליים שעשינו, כאב שגרמנו למישהו, מצוות שזנחנו. כיצד נשיל מעלינו את החציצות הללו? כיצד נטהר את הנפש מהחוייות השליליות שצברה במהלך השנה, המסתירות מאיתנו את אור ה' ומדאיבות את הנפש?
זהו הווידוי. כאשר אנו מבטאים באופן מילולי ומכירים בחטאים באופן ברור, אנו מסירים את החציצות. ברגעים מיוחדים אלו של קירבת א-לוהים, אנו זונחים את העמדת הפנים, את הגאווה, את הניסיון לספר לעצמנו סיפורים חסרי כנות. אנו עומדים מול א-לוהים ומתוודים: אכן, חטאתי במעשה זה, פשעתי במעשה אחר, נמנעתי ממעשה חיובי. אכן, אלוהים, אני מכיר בחטא ואיננו מעוניין בו.
באמצעות הווידוי אנו מסירים את החציצות וזוכים לטבול במקווה הטהרה המופלאה, הא-לוהית, המובטחת לנו כאשר אך נביע רצון כנה לשוב ולדבוק בערכי הנצח.
