בלוח השנה העברי, יום כיפור איננו היום הראשון בשנה. הוא היום העשירי בחודש תשרי, בעוד היום הראשון בחודש זה הוא 'ראש השנה'. הימים שבין ראש השנה ליום כיפור מכונים 'עשרת ימי תשובה'. בימים אלו אנו מוזמנים לערוך חשבון נפש על השנה החולפת ולהרהר בתוכניותינו לקראת השנה הבאה. כולנו רוצים שבשנה הבאה נהיה טובים יותר ונזכה לחיות חיים נכונים יותר. רצון זה עשוי להתממש אם נקדיש את מחשבותינו בימים אלו לנושא זה ונקבל החלטות טובות לקראת השנה החדשה.
למעשה, חכמי ישראל תיארו את הימים הללו כהזדמנות מיוחדת וכפולת-פנים. היבט אחד של הימים הללו שבין ראש השנה ליום כיפור ניתן להגדיר כ"אפשרות ערעור". בראש השנה שהוא יום הדין לכל בני האדם, נקבע לכל אחד ואחת גזר-דין לקראת השנה הבאה. בעשרת הימים שמראש השנה ועד יום כיפור ניתנת לנו ההזדמנות להחליט על שינויים שאנו מעוניינים לערות בחיינו ובעקבות כך עשוי להשתנות גזר-הדין לטובה ביום כיפור. חשבון הנפש משפיע לא רק על המעשים שלנו אלא גם על מה שאלוקים מעניק לנו.
היבט נוסף של ימים אלו בא לידי ביטוי בדבריו האלמותיים של הנביא ישעיהו:
"דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב."
"יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון – מחשבותיו; וישוב אל ה' וירחמהו, ואל א-לוהינו כי ירבה לסלוח."
(ישעיהו נה, ו-ז)
פסוקים אלו מרמזים על זמנים מסוימים שבהם אלוקים קרוב יותר לבני האדם, ימים שבהם אלוקים "נמצא" יותר. מתי הם ימים אלו? על כך השיבו בתלמוד הבבלי: "אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים." (מסכת ראש השנה דף יח). אם כן, עשרת ימי תשובה אינם רק "אפשרות ערעור" אלא הם ימים שנועדו באופן מהותי לקירבת ה'. השיא של ימים אלו הוא ביום כיפור, שבו אלוקים מזמין אותנו להתכפר, להתחטא לפניו ולצאת אל השנה החדשה כשאנו נקיים מחטאים.
לקראת סיומו של יום כיפור, מגיעה תחושת הטהרה לעומק שאין דומה לו. התפילה האחרונה ביום כיפור היא "תפילת נעילה" ובה אנו מתחננים: "פתח לנו שער, בעת נעילת שער, כי פנה יום!" זוהי, כביכול, ההזדמנות האחרונה "לנצל" את יום כיפור ולצאת מטוהרים אל השנה החדשה.
במהלך תפילת נעילה אנו אומרים את הקטע הבא מתוך פיוט ה'סליחות':
"יהי רצון מלפניך שומע כל בכיות
שתשים דמעותינו בנאדך להיות
ותצילנו מכל גזרות אכזריות
כי לך לבד עינינו תלויות"
קטע תחנונים זה מבוסס על דברי התלמוד: "מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, ואף על פי ששערי תפילה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו" (מסכת בבא מציעא דף נט). לדמעות יש כוח שאין למילים. דמעות נחצבות ממעמקי הלב, מאותה נקודת אמת שמכוסה בכיסויים רבים כל כך. מילים אפשר לומר גם כשלא מתכוונים אליהם, מתוך הרגל או בחוסר שימת לב. דמעות אינן זולגות בחוסר שימת לב, ולכן אלוקים הוא "שומע כל בכיות".
יחד עם כל בניו ובנותיו של העם היהודי, ועם האנושות כולה, אנו מבקשים בדמעות מעומק הלב: שתהיה השנה החדשה שנה של בריאות, שמחה ושלווה – "כי לך לבד עינינו תלויות"!
