פרשת חוקת – תשפ”ב
הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
פרשת השבוע ‘חוקת’ מתחילה בחוק ‘פרה אדומה’ המפרט כיצד יכול אדם – בזמן שבית המקדש עמד על תילו – להיטהר מטומאה. לאחר מכן מתואר הסיפור של חטא ‘מי מריבה’, כאשר משה ואהרון היכו את הסלע במקום לדבר אליו, וכתוצאה מכך נגזר עליהם שלא ייכנסו אל הארץ. כשמותו של אהרון מסופר מיד לאחר מכן.
לאחר תיאור מותו של אהרון מתוארת תגובת העם לבשורה הרעה:
ויראו כל העדה כי גווע אהרון, ויבכו את אהרון שלושים יום כל בית ישראל.
(במדבר כ, כט)
המילים “כל בית ישראל” באות להדגיש שהבכי לא היה רק של קבוצה מסוימת בעם. העם כולו נסחף אחר האבל ובכה בעקבות מותו של אהרון.
חכמי המדרש הבחינו במילים אלו והסבירו את העוצמות של הבכי בהסבר שעשוי ללמד את כולנו על מנהיגות, על אהבת הזולת ועל עין טובה:
“גדול מה שנאמר באהרון יותר ממה שנאמר במשה. במשה – לא בכו אותו כי אם האנשים, אבל באהרון – בכו אותו האנשים ונשים, לפי שהיה רודף שלום ואוהב שלום ומשים שלום בין איש לאשתו ובין אשה לחברתה. ומה אהרן היה עושה? כשהיה שומע שהיו מריבים שני בני אדם, או איש ואשתו, היה הולך אצל אחד מהם והיה אומר לו: ‘חברך בא אצלי ומטרף על ליבו [-מצטער ומתחרט] על שהכעיס אותך, ופייס ממני שאבוא אצלך כדי שיוכל לבוא אצלך שתמחל לו’. ולא היה זז ממנו אהרון עד שהיה מסיר כל השנאה שבליבו, והיה משליך ביניהם שלום והולך. וכשהיה אותו אדם פוגש בחברו, מיד היו מחבבים ומגפפים [-מתחבקים] זה לזה ומנשקים זה את זה. וכן היה כל ימי אהרן עליו השלום. וכן מידתו, כשהיה שומע שיש מריבה בין איש לאשתו, לא היה זז מביניהם עד שהיו עושים שלום. לכן בכו לאהרון גם האנשים וגם הנשים.”
(מדרש אגדה לפרשת חוקת)
תיאור זה של המנהיג, הכוהן הגדול, ששומע על מריבה בין שני חברים וטורח להשלים ביניהם ולהשיב את האהבה והרעות שהתערערו, הוא אכן תיאור מופלא ומרגש. כל מי שחושב על כך אומר לעצמו: “הלוואי שהיו עוד כמה אנשים כאלו בעולם. החיים של כולנו היו נראים אחרת”. כמה אנו סובלים מקיטוב, ממתח, ממריבות, וכמה איכות חיינו יכולה הייתה להיות טובה יותר אילו היו עוד דמויות מופלאות כאלו ששמו לעצמן מטרה להחזיר את השלום בין אדם לחברו ובין בני זוג.
אך יש משהו מוזר בסיפור הזה. מהי הטקטיקה של אהרון כשהוא בא להשכין שלום? הבה נקרא שוב: “כשהיה שומע שהיו מריבים שני בני אדם, או איש ואשתו, היה הולך אצל אחד מהם והיה אומר לו: ‘חברך בא אצלי ומטרף על ליבו [-מצטער ומתחרט] על שהכעיס אותך, ופייס ממני שאבוא אצלך כדי שיוכל לבוא אצלך שתמחל לו’. ולא היה זז ממנו אהרון עד שהיה מסיר כל השנאה שבליבו, והיה משליך ביניהם שלום והולך.” האם אהרון היה משקר כדי להצליח במשימה הקדושה של השכנת השלום? ייתכן שכן. מותר לשנות מעט מן האמת כדי להביא שלום. אך נראה שלא היה זה ממש שקר.
המוטיבציה של אהרון להשכין שלום נבעה מאמונתו הגדולה באדם. מדוע חברים מסתכסכים? מדוע נוצר מתח בין בני זוג? מהי הסיבה לקרע החברתי? אהרון האמין שבני אדם בבסיסם הם יצורים בעלי לב טוב. מה שגורם להם להיקלע למריבות היא מעטפת חיצונית של פחדים, חששות, עלבונות וכעסים. אך בתוך-תוכו האדם מעוניין בשלום. הוא רוצה את הידידות ומוכן להשקיע בה. הסיפור הדמיוני שאהרון היה מספר הביע את האמת הגדולה שאהרון האמין בה: אנשים מעוניינים לחיות בשלום, לחיות בטוב עם הזולת.
את הסוד הזה היה אהרון מגלה לבני אדם, לבני זוג. הוא היה מגלה להם שהזולת, למרות החששות והכאב, מעוניין בשלום. נכון, קשה לו, הוא זקוק לעזרה, אך הוא באמת רוצה לחיות איתך בטוב. את הסוד הזה כולנו צריכים ללמוד. הזולת איננו אדם רע. גם אם הוא כועס, פוחד ואפילו מאיים, הוא אדם טוב. אם רק נאמין בטוב הזה, הוא יתגלה וישנה את המציאות.
