שלום, חוסן וניצחון – פרשת חוקת

פרשת חוקת תשפ"ג

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בפרשת השבוע 'חוקת' אנו קוראים תיאור קצר על מלחמה של "הכנעני מלך ערד יושב הנגב" עם בני ישראל העושים דרכם לארץ כנען, שבסופה – לאחר שנדרו שלא ליהנות משלל המלחמה אלא להקדישו לא-לוקים – ניצחו בני ישראל את המלך שלחם בהם. תיאורה של מלחמה זו נפתח במשפט הבא:

וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים, וילחם בישראל…
(במדבר כא, א)

מניעי מלך ערד – שיש מזהים אותו עם עמלק – להילחם עם ישראל, כתובים במפורש בפסוק זה: "כי בא ישראל דרך האתרים". כלומר, עד עתה מסעם של בני ישראל התנהל בעיקר במדבר השומם, בו הם לא היוו איום על איש. אך עתה הם התקרבו לשטחים מיושבים, דבר שעורר חשש בלב מלך ערד מפני בני ישראל וגרם לו לצאת להילחם כנגדם.

חכמי ישראל, כדרכם, חיפשו את הסיבה הרוחנית שמאחורי האירועים ולפיכך שאלו: "מה שמועה שמע?" והשיבו על כך תשובות שונות. אחת מהן היא תשובתו של רבי שמעון בר יוחאי:

כיון שמת אהרן, אמרו: "מת כהן גדול שלהם, הלך התייר הגדול שלהם, והסתלק עמוד הענן שהיה עושה להם מלחמה – הרי שעה שנלך ונילחם בהם.
(ספרי במדבר פיסקה פב)

תשובה זו קושרת בין תיאור המלחמה למה שסופר בתורה בפסוקים הקודמים: "וימת אהרון שם בראש ההר… ויראו כל העדה כי גווע אהרון, ויבכו את אהרון שלושים יום כל בית ישראל". מותו של אהרון הכוהן, המנהיג השני אחר משה, החליש את חוסנם של בני ישראל. חז"ל מספרים שכל ימי חייו של אהרון אפף ענן את המחנה של בני ישראל והגן עליהם, אך עם מותו של אהרון הסתלק הענן המגן והם נותרו חשופים. מלך ערד שזיהה את החולשה, ניצל את ההזדמנות ופתח נגדם במלחמה.

מבט מעמיק יותר על האירועים יסביר את הקשר שבין מותו של אהרון לחולשה ולמלחמה שבאה בעקבותיה. על אהרון נאמר שאת מותו בכו "כל בית ישראל" והמדרש מסביר מה גרם לבכי:

שיהא אדם אוהב שלום בישראל כדרך שהיה אהרון אוהב שלום בישראל… שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הלך אהרון וישב לו אצל אחד מהם ואמר לו: בני, ראה חברך מה הוא אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר 'אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי? בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו', והוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב לו אצל האחר ואומר לו: בני, ראה חברך מה הוא אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר 'אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי? בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו', והוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. כשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה – לכך נאמר "ויבכו את אהרן שלושים יום כל בית ישראל".
(אבות דרבי נתן פרק יב)

אהרון היה סמל של שלום ושל אחדות. הוא עסק בהשקטת מריבות, בפיוס ובגישור. מותו של אהרון היה סמל להסתלקות האחדות הפנימית בתוך העם. לא נותר מי שיקדיש את ימיו ולילותיו לפיוס בין בני זוג ובין חברים-לשעבר. הקרע הפנימי בעם מביא חולשה המוקרנת גם כלפי חוץ ומזמין אויבים שמנסים לנצל את ההזדמנות. מלך ערד הבין את זה ובא להילחם כנגד בני ישראל המפוצלים והמוחלשים.

אם אותו כנעני לפני אלפי שנים הבין זאת, כדאי שגם אנו נבין זאת. עם ישראל, ובפרט בארץ ישראל, נתון לאיומים בלתי פוסקים, שהחמורים שבהם הם איומים גלויים השואפים להשמיד את מדינת ישראל, חלילה. כדי שנוכל להתמודד מול איומים אלו עלינו לרכוש חוסן פנימי התלוי בחתירה לאחדות ולשלום. אין זו משימה מוסרית בלבד. זוהי משימה קיומית שאנו נדרשים לרכז בה את מירב המאמצים, ובעזרת השם – להצליח!