מי יכול לחטוא

פרשת חוקת -תשע"ח

מה היה החטא של משה ואהרן, שבשלו נענשו באי-כניסה לארץ ישראל? דבר אחד בולט לעין בסיפור הקצר הזה: הם נצטוו לדבר אל הסלע, ובמקום לדבר הם היכו את הסלע. ואכן, רבים מפרשני התורה ביארו בכך את חטאם של משה ואהרן. פרשנים אחרים התקשו לקבל הסבר זה, ופנו לחפש רמזים שונים במקרא לחטאם של משה ואהרן. דורות של פרשנים עמלו לבאר חידה זו. לפני כחמש מאות שנים, מנה דון יצחק אברבנאל, פרשן מקרא ושר האוצר בפורטוגל ובספרד, אחד עשר פירושים שנכתבו על ידי חכמי ישראל בניסיון להשיב על שאלה זו. שלוש מאות וחמישים שנה מאוחר יותר, סיכם שמואל דוד לוצאטו, פרשן מקרא איטלקי, ביאורים נוספים שנכתבו כולם על ידי חכמי ישראל.
והדבר מפליא. לא היו לעם היהודי אנשים גדולים כמו משה רבינו ואהרן הכהן. ללא דמויות אלו, מן הסתם העם היהודי לא היה מתקיים: הם היו אלו שהנהיגו את העם ברגעי התהוותו; משה היה זה שמסר לנו את התורה; אהרן הקים את מוסד הכהונה. ניתן לומר ששני אישים אלו הם הדמויות הנערצות ביותר על ידי היהודים שבכל הדורות. מצופה היה מחכמי ישראל שיניחו לשאלה זו, יותירו את החטא המסתורי כשהוא עמום ובלתי מובן. הבה נשאיר אותם קדושים, נקיים מכל חטא.
אך היהדות ההיסטורית ובראשה חכמי ישראל שבכל הדורות, לא בחרו ללכת בדרך זו. המקור לכך הוא, כמובן, התורה עצמה, שלעולם איננה מספרת על דמויות "מושלמות". אדם, נעלה ככל שיהיה, עודנו אדם, והבחירה בידיו אם לחטוא או לא. מובן מאליו שאדם נעלה ומרומם לא יחטא בחטאים גסים ומכוערים. הוא עשוי להיכשל בחטאים עדינים, שייתכן שעבור אדם מן השורה כלל לא היו נחשבים לחטא. אך השורה התחתונה היא החשובה: המקרא, חז"ל, וכל חכמי ישראל שבכל הדורות, לא נמנעו מן העיסוק האינטנסיבי בלימוד וביאור חטאם של שני גדולי האומה ? משה ואהרן.
נוכל להבין את הבשורה שבגישה הזו, אם נשווה את היהדות לדתות אחרות, שבהן מנהיגים רוחניים היסטוריים נחשבים לכאלו שהחטא אינו יכול לדבוק בהם. יותר מכך, התורה נכתבה בתקופה שבה מלך נחשב לאל, או לצאצא של האלים, ומובן מאליו שאין לייחס אליו כל חטא. אך היהדות מבצעת הפרדה חדה וברורה בין אלוהים ואדם ? אלוהים הוא המושלם, ואילו האדם נדרש תמיד לתקן את עצמו ולחתור אל השלמות.