בכל אביב מתווסף קול נוסף אל קולות התפילה ברחבה, קול הסיסים המבשרים לנו בשריקות חדות שהחורף נגמר, והגיע עת האביב. הסיסים שוהים כאן שלשה חודשים ואז שבים לביתם לאפריקה, אך אל דאגה בשנה הבאה הם יחזרו שוב!
הסיסים חוזרים תמיד אל אותו המקום כדי להקים קן, להטיל ביצים ולגדל את הדור הבא.
את כל זה הם עושים כאן בכותל המערבי שבו קיימת מושבת הסיסים העתיקה ביותר בעולם.
כבר לפני אלפי שנים, בחרו הסיסים את ירושלים וביחוד את הכותל המערבי. הסיסים מבלים את כל חייהם בתעופה. הם אוכלים, שותים, מתנקים, אוספים זרדים לבניית הקן ואפילו ישנים תוך כדי מעוף. הם מפסיקים לרגע במעופם רק כדי לקנן ולהטיל ביצים. אתרי הקינון שלהם חייבים להיות בקירות ובמקומות גבוהים ולכן הם בונים אותם בסדקים ובחריצים בחלקו העליון של הכותל המערבי. גוזל שהתבגר ומוכן לתעופה מפיל את עצמו מגובה רב, תופס תאוצה ומתחיל לעוף. הגוזל זקוק לקיר גבוה מספיק כדי ליפול, ואכן הקיר הגבוה והמתאים ביותר בסביבה הוא הכותל המערבי שבמחקר מדעי נספרו בו מעל ל-80 קנים של סיסים!
ברחבת הכותל ישנו יתרון נוסף, המתפללים. הכמות הגדולה של האנשים מייצרת אויר חם שעולה מעלה ומסייע לסיסים במעופם. הסיסים הם ציפור עירונית, הם חשים בנח בחברת בני האדם, נעזרים בהם ועוזרים להם בעיקר על ידי אכילת חרקים ומזיקים תוך כדי תעופה.
הסיסים קטנים וזריזים, סיס שוקל מעט יותר מקרמבו והוא יכול להגיע למהירות של 220 קמ"ש! הסיסים אוהבים להתלכד ולהתאסף יחד למחול חברותי, לחזק קשרים ולהבריח טורפים. קל לזהות אותם, בצבעם השחום בעל הברק הירוק וכתם הצבע הלבן על הגרון. במעופם הם דומים לצורת חרמש ורגליהם המנוונות נסתרות, לכן הם משתייכים לקבוצת ציפורים הנקראת: אפודידאה, שפירושה "חסרי הרגליים".
הסיסים חברותיים ונעים בלהקות גדולות, למבקרים בכותל בשעות הבוקר המוקדמות וכשעה לפני השקיעה צפוי מחזה מרהיב: הסיסים מתלכדים בתעופה משותפת במעגלים מעגלים מעל לראשי המתפללים. הם מתפצלים וחוברים יחד שוב ושוב למחול תעופה תוך כדי שריקות וצווחות.
היום כשירושלים גדלה ובתים חדשים הולכים ונבנים בכל הארץ, מתקשים הסיסים להכיר את אזורי הקינון הותיקים שלהם ולכן העיר העתיקה של ירושלים כל כך חשובה עבורם. אם נטייל בה ונרים את העיניים נגלה קופסאות קינון בעלות פתחים צרים בראשי המבנים. קופסאות אלו מיועדות לסיסים, שיוכלו לקנן, למצוא את דרכם ולהמשיך ולחיות בהרמוניה עם בני האדם.
מעופם של הסיסים ברחבת הכותל מזכיר לנו את דברי הנביא ירמיהו לפני כ2500 שנים:
"גַּם-חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ, וְתֹר וְסִיס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת-עֵת בֹּאָנָה"
(ירמיהו ח, ז).
הסיס יודע תמיד לשוב לביתו, באותו הזמן ובאותה העונה. הסיסים המתכנסים לכאן, אל הכותל המערבי, מזכירים לנו את הרבים שחלמו להגיע לכאן ומדגישים לנו את שימחת השיבה כל שנה מחדש, אל הבית, אל ירושלים.
