בס"ד
פרשת כי תבוא – תשפ"ה
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
מצות הביכורים הפותחת את פרשתינו מתוארת במשנה:
"כיצד מפרישין הביכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר, קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים…"
(ביכורים ג', א')
בהמשך, מתארת המשנה את ההווי הנפלא והשמחה שהתלוותה למצווה זו, אותם אנו לא מוצאים בשום מצווה אחרת.
"כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים? כָּל הַעֲיָרוֹת מִתְכַּנְּסוֹת … וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים. וְלַמַּשְׁכִּים הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר: "קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן, אֶל בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ"…
הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִים. וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנִיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטָרָה שֶׁל זַּיִּת בְּרֹאשׁוֹ. הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לְירוּשָׁלַיִם.
הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם. הַפַּחוֹת, הַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם. … וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם: אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם! הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְהַר הַבַּיִת.
הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה.
הִגִּיעַ לָעֲזָרָה וְדִבְּרוּ הַלְווִיִּם בְּשִׁיר: "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי…"
(ביכורים ג', א')
מהותה של שמחה זו, היא ביטוי להכרת הטוב. כשנכנסים בעלי הביכורים להר הבית, נושא החקלאי את סל הביכורים ומכריז ואומר: 'אני אינני כפוי טובה! אני מודה לך ה' על הארץ הטובה ועל הפירות הנפלאים!'
ישנה קריאה מפורטת בתורה אותה יש לומר עם סל הביכורים ביד, וכל מהותה של קריאה זו היא תיאור המצב הקשה בו שרו אבותינו במצרים ועוד קודם לכן, לעומת הטוב שמורעף עלינו זה עתה.
את הביכורים מביאים מ"שבעת המינים" שהשתבחה בהם ארץ ישראל, שהם: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. מדוע, אפוא, נוקטת המשנה רק בתאנה, אשכול ענבים ורימון?
מובא בספרי חסידות, על פי כתבי האר"י (רבי יצחק לוריא, מייסד "קבלת האר"י" הנפוצה בתורת הסוד) שהביכורים המבטאים הכרת הטוב הם תיקון לחטא המרגלים שמהותם הייתה כפיות טובה.
בפרשת שלח שנקראה לפני שלושה חודשים, מסופר על המרגלים שהלכו לתור את ארץ ישראל, וקטפו ממנה פירות בגודל עצום. הם התכוונו להפחיד בכך את עם ישראל העושה את דרכו הארוכה במדבר, לאמור: אתם צועדים לקראת ארץ משונה בעלת אוכלוסייה אימתנית ופירות מוזרים.
אלו פירות קטפו המרגלים כפויי הטובה שהצליחו אכן להפוך את לב העם, עד שגאו כולם בבכי שמכונה "בכייה של חינם"?
"אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד … וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים"
(במדבר י"ג, כ"ג)
שלושה פירות אלו, שסימלו את ההתמרמרות המדברית באותו ליל בכיות, שהיה בליל תשעה באב, אותם מציינת המשנה כסמל להבאת הביכורים, שכל מהותם שמחה והכרת הטוב.
העולם כה יפה כשאנחנו מביטים עליו בעין טובה; כשאנו מברכים עליו לבורא ומלאים בהכרת הטוב. מצוות הביכורים שכולה שמחה היא אנטיתזה לחטא המרגלים שכולה מרירות, עצבות, טענות שווא ובכי מזויף; "בכייה של חינם" שגרמה לבכייה אמיתית של אבל ואבדון.
הבה נפתח עיניים ונתבונן בטוב שמקיף אותנו, נשכיל לשמוח בחלקנו ולומר תודה לאלוקים:
"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקיךָ"…
(דברים כ"ו, י"א).
