חיים בתודעה של תודה – פרשת עקב

פרשת עקב – תשפ"ב

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל במערבי והמקומות הקדושים

פרשת השבוע 'עקב' היא חלק מנאומו הארוך של משה רבינו בפני עם ישראל לקראת פרידתם הצפויה: משה רבינו עומד להיפטר מן העולם ועם ישראל עומד להיכנס אל ארץ כנען; והיא מרובה בהדרכות ואזהרות שמשה מעניק לעם לקראת הכניסה אל הארץ והמפגש עם העמים השוכנים בה.

אחד הנושאים המרכזיים בפרשה הוא העושר וההתמודדות עם התופעות הנילוות אליו. הפסוקים הראשונים בפרשה מסמנים זאת כאשר הם מתארים את הברכה הצפויה לעם:

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם – ושמר ה' א-לוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, ואהבך וברכך והרבך, וברך פרי בטנך ופרי אדמתך, דגנך ותירושך ויצהרך, שגר אלפיך ועשתרות צאנך, על האדמה אשר נשבע לאבותיך לתת לך
(דברים ז, יב-יג)

בהמשך הקריאה מתברר כי שפע זה טומן בחובו סכנה. העם עלול לשקוע בתענוגות החיים הטובים ולשכוח מהיכן בא ולשם מה. סכנה זו אינה מובילה את התורה לתמוך בחיי נזירות והימנעות מהנאות החיים. הפיתרון לכך שונה: האדם נקרא לזכור את א-לוקים בתוך חיי הברכה. הדאגה מפני שכחת א-לוקים באה לידי ביטוי בפסוקים הבאים:

פן תאכל ושבעת, ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון, וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה; ורם לבבך ושכחת את ה' א-לוקיך המוציאך מארץ מצרים… ואמרת בלבבך: "כוחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה
(שם ח, יב-יז)

אין מדובר בחשש רחוק ונדיר. זוהי תופעה אנושית מוכרת: אדם שהחיים מאירים לו פנים עלול לשכוח במהרה את המחויבויות שלו לא-לוקים וגם לבני אדם אחרים. ההצלחה הכלכלית גורמת לאדם תחושת ביטחון ויציבות, לעיתים על חשבון המצפן המוסרי והערכי. ובכן, כיצד מתמודדת התורה עם הבעיה? הפיתרון נראה עמום מעט:

וזכרת את ה' א-לוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל
(שם שם, יח)

מה פשר הפיתרון הזה? הלוא זוהי הבעיה, שיכחת א-לוקים, ואיך בעיה זו תיפתר אם משה אומר לנו לזכור? כיצד נגרום לעצמנו לזכור? לשם כך עלינו לחזור מספר פסוקים אחורה, ולהבחין שהתורה מציעה פיתרון מעשי, תזכורת קבועה שתשנה לנו את התודעה:

כי ה' א-לוקיך מביאך אל ארץ טובה… לא תחסר כל בה… ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-לוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך
(שם שם, ז-י)

נשים לב לתבנית הלשונית המקשר בין הבעיה לפיתרון: "פן תאכל ושבעת… ושכחת" – "ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-לוקיך". אדם יכול להביא את עצמו לחיים בתודעה של הכרת תודה והודיה על השפע שהוא התברך בו, באמצעות הברכה על המזון.

אחד הרגעים שבהם אדם עלול להרגיש זחוח ולשכוח את א-לוקים הוא לאחר סיומה של ארוחה דשנה. ברגע זה האדם נקרא לבצע פעולה שתזכיר לו מי העניק את כל השפע הזה: לברך ברכת המזון, לומר תודה לא-לוקים ולזכור שברכת העושר אינה מובנת מאליה.

חיים בתודעה של תודה יש בהם שינוי בחוויה הקיומית של האדם. במקום זחיחות ושביעות רצון עצמית הוא מביט על המציאות בענווה, בצניעות ומכיר את מקומו האמיתי. אכן, עשית חייל, השקעת, התאמצת והרווחת; אך את הכוח והיכולת לעשות את כל זה לא אתה המצאת לעצמך. א-לוקים נתן לך כוחות, חוכמה, כישורים ויכולות ואתה נקרא להכיר בטובה הזו ולהודות עליה.