“יפקוד ה’ א-לוהי הרוחות לכל בשר, איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם, ואשר יוציאם ואשר יביאם ? ולא תהיה עדת ה’ כצאן אשר אין להם רועה.”
(במדבר כז, טז-יז)
משה איננו מבקש על עצמו, אלא חושש לגורל העם. הוא מבקש שא-לוהים יבחר עבור העם את המנהיג המסור ביותר. ואכן, בקשתו נענית וכך מורה לו א-לוהים:
“קח לך את יהושע בן נון, אישר אשר רוח בו, וסמכת את ידך עליו… על פיו ייצאו ועל פיו יבואו.”
(שם שם, יח-כא)
מדרש ההלכה לספר במדבר, המכונה ‘ספרי’, משווה בין משה ויהושע באמצעות התיאור הבא:
“פני משה כפני חמה; פני יהושע כפני לבנה.” (ספרי במדבר פיסקה קמ)
יהושע אכן מילא את מקומו של משה, אך אין הכוונה שיהושע היה שווה למשה. הפער שבין משה ויהושע היה גדול, כמו הפער שבין השמש (=חמה) והירח (=לבנה). מדוע נבחרו דווקא השמש והירח כדי להדגים את ההבדל שבין משה ויהושע?
בפשטות, כוונת חכמי המדרש היא לומר שהמנהיג מאיר לעם כולו את הדרך שבה עליהם ללכת. לא רק בהחלטות המדיניות שהמנהיג מקבל, אלא גם כדוגמא אישית. מנהיג שמתנהל ביושר, בצדק ובמשפט, מקרין על העם כולו ערכים אלו ומאיר את חייהם. אם כן, אומרים החכמים, משה האיר לעם כפי שהשמש מאירה ביום, ואילו יהושע האיר לעם כפי שהירח מאיר בלילה ? אור חלש בהרבה.
ברובד נוסף, ההשוואה שבין השמש והירח מאירה לנו באור חדש את היחס שבין משה ויהושע. כפי שכותב רבינו בחיי בן אשר (ספרד, 1255-1340) בפירושו לתורה:
“כשם שאור הלבנה – לא מצד עצמה הוא, [אלא] רק מצד החמה שהלבנה מקבלת אורה ממנה; כן יהושע קיבל ממשה.” (פירוש רבינו בחיי לבמדבר כז, כ)
יהושע היה המנהיג השני של עם ישראל.
בפניו עמדו אפשרויות שונות של דרכי הנהגה. הוא יכול היה ללכת בדרכים אחרות מאלו שהלך בהן המנהיג הקודם, משה. יהושע היה “איש אשר רוח בו” וניתן היה לחשוב כי הוא יפרוץ דרכים חדשות בהנהגתו את העם. אך יהושע בחר להיות תלמיד של משה ולהמשיך את דרכו. הוא בחר להיות כמו הירח המקבל את אורו מן השמש.
אם חשבנו שהשוואה זו שבין משה ליהושע באה לתאר את חולשתו של יהושע ביחס למשה, עתה מתברר כי היא באה דווקא לשבח את יהושע, שבחר להמשיך את הנהגתו של משה וללמוד ממנו, במקום ללכת בדרך עצמאית וחדשה.
יהושע מלמד אותנו כיצד עלינו לראות את תפקיד ההנהגה , והרי כל אדם הוא מנהיג תלמידים, משפחה ואת עצמו. הנהגה דורשת, בראש ובראשונה, אחריות. השמירה על הרצף, על המסורת, היא התנאי הראשון לפעולה אחראית. אמת, הנהגה בזמנים משתנים דורשת פעולות שונות. לא הרי הנהגה בתרבות מלוכנית להנהגה בתרבות דמוקרטית וחופשית, ואין לערוך השוואה עיוורת בין דורות שונים. אך על כל שינוי להיעשות באחריות, בזהירות, כאשר נקודת המוצא היא שמירה על המסורת.
יהושע שמעדיף לקבל את האור ממשה, הוא המנהיג האידאלי שאותו ממנה א-לוהים להמשיך את משה; לכן הוא גם הדוגמא האידאלית לכל אחת ואחד מאיתנו.
