"יהודים ארורים, אתם חולמים על ירושלים? אף אחד מכם לא יזכה להגיע לשם. כולכם תתפגרו פה" הבטיח חייל הSS לבנימין ורצברגר ז"ל במחנה ההשמדה מטהאוזן בשנת 1944, אך דווקא המשפט הזה הוא מה שנתן לבנימין את הכוח לעמוד מול כל האתגרים ולשרוד את הזוועות של השואה. את החלום להגיע לירושלים נצר בליבו וכשיצא לפנסיה במקום לנוח, החליט לעבור לירושלים ולעבוד בכותל כעובד ניקיון.
בנימין ורצברגר נפטר ביום שלישי האחרון, יום לאחר יום הולדתו ה-95 מוקף במשפחתו ואוהביו. הוא הספיק להגיד שמע ישראל לפני שהשיב את נשמתו למרומים.
בנימין נולד בעיירה קטנה בהונגריה בשנת 1926. כשגרמניה כבשה את הונגריה ב1944 נלקח בנימין בהיותו בן 17, יחד עם תושבי האזור בצעדה לכיוון מחנה העבודה מטהאוזן שבאוסטריה. על צעדה זאת שארכה שבועות ארוכים הוא מספר "צעדנו ימים על ימים ולילות על לילות כמעט ללא מזון או שתיה… לכל אורך הדרך היינו מוקפים בגוויות".
באייר 1945 שוחרר המחנה ובנימין יצא לחופשי. כשהוא חזר אל עירו גילה כי הוא השריד היחיד ממשפחתו וקבע שהוא עולה לארץ ישראל. אך גם כאשר הגיע לארץ המצב לא היה פשוט, בנימין גיוס להילחם במלחמת העצמאות. לירושלים הוא הגיע לראשונה בשנת 1948 כמה ימים לפני יציאת הבריטים מהארץ. "המלחמה כבר נראתה בפתח, החלטתי שאני חייב להגיע לכותל ויהי מה" הוא מספר. "בכותל הוצבו חיילים בריטים וחיילים ערבים לשמירה, אבל זה לא הרתיע אותי, אני רציתי לקיים את ההבטחה שלי לאותו קצין נאצי ארור. הייתי נער, לבדי, יתום בלי משפחה ובלי חברים, אבל ידעתי שהצלחתי. הגעתי אל הכותל המערבי. הסבל וההשפלה מאחוריי. מכאן, הכל יהיה טוב".
בכותל, אחרי שהגשים את נקמתו הסכים לעצמו בנימין להתחיל לחשוב על עתידו. הוא התחתן והשתקע בעפולה ועבד שם שנים רבות. לאחר שינוי במקום עבודתו החליט סוף סוף להגשים את חלומו ולהשתקע בירושלים. כאשר בנימין הגיע אל הקרן למורשת הכותל וביקש לעבוד סירבו לו בתחילה בנימוס, התפקיד היחיד הפנוי היה עבודת ניקיון ומפאת גילו חששו לאפשר לו לעבוד בתפקיד זה. " סיפרתי את הסיפור שלי, ביקשתי שיתנו לי הזדמנות. הם אמרו לי שהעבודה היחידה שיש להם להציע היא עבודת ניקיון אבל עבודה כזו לא תתאים לי בגלל הגיל המבוגר שלי. אמרתי להם' תנסו אותי, אין לכם מה להפסיד'".
לעבודתו בכותל, בנימין התייחס ברצינות ובכובד ראש, ראה זאת כשליחות. כל יום הוא הגיע במדים מסודרים ועבד קשה כדי "לכבד את המקום הקדוש". נוכחותו וסיפורו יצרו עניין אצל כל מי שבא לבקר, סיפורו היה אבן דרך בהדרכה במנהרות הכותל המערבי. בנימין נפגש עם משלחות שמגיעות מכל העולם תוך שהוא משתף אותם בסיפורו האישי. בדוכן שלו בכניסה לכותל הוא הקפיד להחזיק את הסיפור זוג תפילין של ש"י עגנון שאותו חילק לילדי הבר מצווה ואף אמר פעם בהשתאות "איפה אני היית בגיל הזה, ואיפה הם". התרגשות גדולה נרשמה כאשר חיילים במדים היו מגיעים לכותל, בנימין היה נוהג לעצור אותם ולחלק להם ברכות. את הפתקים שנשלחו מדי יום הוא הטמין בעצמו בין אבני הכותל המערבי ביראת כבוד והיווה שליח לעם ישראל כולו.
גם לאחר שלקה בהתקף ולא יכל להגיע לעבוד בכותל, המשיך בנימין להגיע פעם בשבוע להתפלל ולפגוש אנשים ברחבת הכותל. בנימין בחר להגיע דווקא ביום שלישי כי יום זה הוא "פעמיים כי טוב".
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים הרה"ג שמואל רבינוביץ שליט"א ספד לבנימין ואמר:
"אמש נפרדנו בעיניים דומעות ובלב מלא תודה מאהובנו, איש הכותל, בנימין זאב ורצברגר זצ"ל. בנימין, אוד מוצל מאש, שרד את כל מוראות השואה וזכה לעלות ארצה ולהקים בה משפחה לתפארת. בנימין התייצב במשרדי הקרן למורשת הכותל ובפיו בקשה אחת – להיות עובד ניקיון בכותל המערבי. לקבל את פני עולי הרגל, ולנקות את אבניו. את מדי הסדרן לבש מדי יום בחרדת קודש, כבגדי כהן בעבודתו, ובחיוך נעים על שפתיו קיבל כל אחד ואחת ממיליוני המבקרים בכותל המערבי ובמנהרות הכותל. חיבה יתרה הייתה לבנימין לבני המצווה הרבים שהיו מגיעים לכותל. בימי שני וחמישי, ימי הקריאה בתורה, היה ממתין להם עם סוכריות ומכתב אישי שכתב להם.
אנו, ראינו את בנימין כחלק בלתי נפרד מהכותל המערבי. אבן מאבניו. בנימין סימל בעינינו את נצחיות הקשר בין העם היהודי לאבנים העתיקות, ואת שרשרת הדורות היהודית ששרדה את התהומות האיומים ביותר. לפני אחד עשר חודשים זכינו לחגוג איתו את כניסת נינו לעול מצוות בכותל המערבי. אתמול – ליווינו אותו במסע נצחון אחרון של מי שניצב מול המוות ויכול לו.
בנימין היקר, איש הכותל, בעל מידות טובות שאין דומה להן, מאהב את ה' על כל ברואיו ועמו .הלכת מאיתנו עטוף בזכויות לאין מספר. זכויות של מי שהפך את חייו עצמם לשליחות של קידוש השם. זכויות של מי שהיה לסמל עוד בחייו, ושדמותו המאירה תמשיך ללוות את כל מי שזכה להכירו לעד. ימתקו לך רגביה של ירושלים. בנימין, נקה את אבני ירושלים של מעלה כדי שיתחברו מהרה אל ירושלים של מטה. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים."
מרדכי (סולי) אליאב מנכ"ל הקרן למורשת הכותל המערבי שעימו נפגש לראשונה בנימין בטרם התחיל עבודותו במנהרות הכותל משתף:
"בשבילי בנימין גילם את עם ישראל בקטן. הייתי גאה בכל פעם מחדש להפגיש אותו עם אורח רשמי של מדינת ישראל ולהציג בפניו את הדמות האצילית את האישיות נעימת ההליכות. להכיר אוד מוצל מאש שהפך לאבוקה מאירה ומחממת, מלא בעוז וענוה המשולבים זה בזה. בנימין היה נעמד מול האורח, התמלא גבורה, הזדקף וסיפר לו את סיפור חייו. באחד מביקוריו, אמר לסגן נשיא ארצות הברית בזמנו: "אני רוצה להודות מאוד ובאמצעותך לעם האמריקאי שהציל אותנו מהתופת. הגעתי לכאן, לארץ ישראל ובחסדי ה' בנינו מדינה לתפארת ומשפחה למופת".
הרגשנו שיש מולנו אדם שמצד יש בו עצב אך מהצד השני יש בו המון סיפוק שמחה גאווה ועוצמה. תודה לך בנימין על מי שהיית לנו."
-q42lp1jtpbwff35uj4h5dqrjy95bqobqxzbw6ilxck.jpg "המסע-לירושלים-9")
