האדם המהודר – סוכות תשפ"ז
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
בתוך הארעיות המאפיינת את חג הסוכות, בולט במיוחד המונח "הדר", המשמש כביטוי ליופי ולשלמות. המושג הזה תופס מקום מרכזי דווקא בחג הסוכות, משום שלאחר התשובה והטהרה של הימים הנוראים, מגיע האדם אל חג שבו הוא נדרש להביא לידי ביטוי את השלמות שאותה הוא ביקש להשיג.
התורה עצמה מדגישה את ענין 'ההדר' במצוה המרכזית של החג, מצות ארבעת המינים, ואף קובעת אותו כחלק מהגדרת המצוה:
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר"
(ויקרא כג מ)
ביהדות אנו מכירים את המושג "הידור מצוה", שמשמעותו לקיים את מצוות ה' באופן נאה ומשובח, שבכך מראה הוא את חיבתו למצוה. על כך נאמר (שמות טו, ב) "זה קלי ואנוהו", ודרשו חכמים (שבת קלג, ב) – "התנאה לפניו במצוות". אולם בארבעת המינים יש חידוש גדול יותר: ההדר אינו רק תוספת של יופי למצוה, אלא הוא חלק מעצם קיומה. אתרוג שאינו עומד בדרישות ההדר אינו רק אתרוג פחות יפה, אלא חסר בו תנאי הנדרש כדי לצאת ידי חובת המצוה.
משום כך אנו רואים מדי שנה את המחזה המיוחד בשווקי ארבעת המינים. אנשים אינם מסתפקים באתרוג כשר בלבד. הם עומדים זמן רב, בוחנים, הופכים, מתבוננים ומבררים, ומבקשים למצוא את האתרוג המושלם ביותר
ניתן להבין זאת בפשטות. חכמים המשילו את האתרוג לצדיק, שיש בו גם טעם וגם ריח. האתרוג מסמל את האדם השלם. כשם שהצדיק נדרש לשלמות בכל תחומי אישיותו והתנהגותו, כך גם האתרוג שאותו הוא אוחז בידו מבקש לבטא שלמות.
אלא שאחד מגדולי אנשי המחשבה, הרב ישראל מאיר ויינטרוב זצ"ל, מציע הסתכלות הפוכה ומעמיקה יותר. לדבריו, חג הסוכות, המגיע לאחר ימי התשובה והסליחה, מגלה לנו את משמעותו האמיתית של ה"הדר".
'הדר' אינו בהכרח דבר אחיד. אדרבה, היופי נוצר פעמים רבות דווקא מתוך ריבוי גוונים. צבע אחד בפני עצמו אינו יוצר את מלוא היופי, ואילו שילוב נכון של גוונים שונים יוצר תמונה עשירה ומרשימה יותר. כך גם האדם, השלמות האנושית אינה נמדדת בכך שכל חייו הם נטולי מאבק, אלא בכך שהוא ידע לקחת את כל חלקי אישיותו ולבנות מהם מציאות טובה ומתוקנת.
מסיבה זו יופי פנימיותו של האדם מתעצם דוקא בהיותו מעוצב בגוונים שונים, וזהו הענין שאמרו חז"ל:
"במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים"
(גמרא ברכות לד, ב)
מהו היתרון המיוחד של בעל התשובה? הרי הצדיק הגמור לא חטא, ואילו בעל התשובה עבר דרך של חטא, כישלון ותיקון. אלא שדווקא הדרך שעבר בעל התשובה מוסיפה לאישיותו עומק וגוונים שאינם מצויים אצל מי שלא נדרש מעולם להתמודד עם אותם מקומות.
הצדיק הגמור חי את הטוב שבו, ואילו בעל התשובה נדרש להתמודד גם עם הרע, ולאחר מכן להפוך אותו ולרתום אותו לעבודת ה'. מתוך כך נבנית בו אישיות מורכבת ועשירה יותר. אין זה יופי של שלמות שלא ידעה מעולם שבר, אלא יופי שנוצר מתוך תיקון ובניה.
בכך מתבאר הקשר הלשוני שבין "הדר" לבין חזרה. בשפה הארמית שבה כתוב התלמוד, "הדר" משמעותו חזרה: "הדרן עלך" – נחזור עלייך, וכן "הדר ביה" – חזר בו. התשובה היא תהליך של חזרה אל המקור, אל המקום הפנימי שבו האדם היה אמור להיות מלכתחילה. אלא שאין האדם חוזר בדיוק לאותה נקודה שבה עמד קודם. הוא חוזר לאחר שעבר דרך והתמודד עם חולשותיו, ומתוך כך יכול לבנות שלמות עמוקה ומגוונת יותר.
משום כך מתאים ענין ההדר דווקא לחג הסוכות, המגיע מיד לאחר ימי התשובה. יום הכיפורים מסמל את הטהרה והמחילה, ואילו סוכות מלמד כיצד ממשיכים את אותה התעוררות אל תוך החיים. אין די בכך שהאדם עזב את חטאיו מאחור, עליו לדעת כיצד להשתמש בכוחותיו מכאן ואילך, כיצד להפוך את ההחלטות שקיבל בימים הנוראים לדרך חיים ממשית.
ההדר והיופי של חג הסוכות מבטאים את המצב שאליו אמור האדם להגיע לאחר שעבר את מסע הימים הנוראים. לאחר הסליחה והטהרה עליו לאסוף את כוחותיו, לבנות את אישיותו מחדש ולהכניס את התשובה אל תוך חייו המעשיים.
מיד לאחר יום הכיפורים האדם אינו נשאר בבית הכנסת עם תחושותיו המרוממות. הוא יוצא אל העולם ומקים סוכה, נוטל ארבעה מינים ומתחיל לבנות. זהו המעבר מן הטהרה אל החיים, מן ההחלטה אל המעשה, ומן התשובה אל בנין האדם.
