מהי ציצית? בגד שיש בו ארבע פינות ("כנפות") או יותר, קושרים בארבע פינותיו ארבעה חוטים כפולים. [במצווה המקורית אחד החוטים היה צבוע בצבע תכלת. במשך דורות רבים צבע התכלת הנדרש לא היה בהישג יד, ובדורות האחרונים הועלו מספר אפשרויות לזיהוי הצבע הנדרש, שיש שמשתמשים בו לקיום המצווה]. טעמה של מצווה זו נכתב במפורש בתורה: הציצית נועדה לשמש כתזכורת לחובתו של כל יהודי לקיים את המצוות, ובאמצעותן להיות 'קדוש', נעלה ומרומם.
מדוע דרושה תזכורת תמידית לקיום המצוות? האם אי אפשר לתת אמון באדם המודע לחובותיו ומקיים אותן?
הבה נחזור ליסודות הקיום האנושי המתוארים בתורה. כאשר האדם נברא, נאמר עליו כי הוא נברא ב"צלם אלוהים" (בראשית א, כז). פירושים רבים ניתנו למושג ייחודי זה, אך על דעת כל הפרשנים מוסכם כי מדובר בחיווי חיובי על טבעו של האדם באשר הוא, עוד טרם היותו יצור תרבותי כזה או אחר. לעומת זאת, אם נמשיך לקרוא מספר פרקים בספר בראשית, נגיע לפסוק שלכאורה מביע עמדה הפוכה: "יֵצ״ר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא). ובכן, מהי עמדתה של התורה על טבע האדם, האם מדובר ביצור חיובי או שלילי? במילים אחרות: האם ניתן לתת אמון באדם, בתכונותיו וברצונותיו שיובילו אותו אל המעשה הראוי, או להיפך?
אם נדקדק בכתובים, נמצא שהם אינם עוסקים במישור זהה. החיווי החיובי של המילים "צלם אלוהים" עוסק באדם עצמו; ואילו החיווי השלילי של המילים "רע מנעוריו" איננו עוסק באדם עצמו, אלא ב"יֵצ״ר לב האדם". מה בין "האדם" ובין "יֵצ״ר לב האדם"?
כאשר אדם מבצע פעולה כלשהי, קדמו לה לפחות שני שלבים תודעתיים. השלב הראשון הוא הרצון: אדם רוצה למלא את צרכיו ? צרכים פיזיולוגיים ונפשיים; השלב השני הוא בחירה בדרך כלשהי שבאמצעותה יתממשו הצרכים. בשלב זה האדם בוחן ? פעמים רבות באופן לא מודע – את האפשרויות העומדות בפניו, ומתוכן הוא נוקט בדרך שנראית לו המוצלחת ביותר. שלב זה, השני, הוא ה"יֵצ״ר" – יצירה ומימוש של רצון מופשט. האדם משתמש ב"ארגז כלים" מסוים, וכאן הוא עומד בפני בעיה: ארגז הכלים איננו מושלם; דרוש מאמץ כדי לבחור בדרך הנכונה למימוש הרצון הטוב.
ניתן לראות תופעה זו אצל ילדים קטנים. כאשר הם זקוקים לתשומת לב ואהבה, פעמים רבות הם בוחרים בדרך שלילית ? שבירת חפץ או הצקה – שתמשוך תשומת לב לכיוונם. הרצון בתשומת לב ואהבה הוא חיובי; אך במקום לממש רצון זה בדרך חיובית, הם בוחרים בדרך המהירה והקלה, שבסופו של דבר מביאה להם תשומת לב, אך לא את זו שהם ביקשו להשיג.
רצונותיו של האדם הם תמיד חיוביים, שהרי הוא נברא ב"צלם אלוהים"; אך הניסיון למימוש הרצון נעשה לעיתים קרובות בדרכים מעוותות שאינן מובילות את האדם אל המקום שבו הוא חפץ לעמוד.
כאן נכנסת מצוות 'ציצית' ומוסיפה את רכיב הזיכרון. הציצית מזכירה לאדם היכן הוא ממוקם, מהי זהותו, מהו העבר שאסור לשכוח ומהו העתיד שאליו יש לחתור. הזיכרון הוא כלי חשוב ב"ארגז הכלים", שלא יהיה שם אם לא נדאג להכניס אותו בעצמנו.
מחמת כך אמרו חכמים:
"שקולה מצווה זו כנגד כל המצוות כולן… ראייה מביאה לידי זכירה, וזכירה מביאה לידי עשייה."
(תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מג)
