תפקידה ומעמדה של הכהונה בישראל

מעמד הכהונה איננו ייחודי לעם ישראל. בכל חברה בעולם העתיק היו כוהנים שקיימו פולחן במקדשים השונים. אך מבט אל הלכות הכהונה בתורה, מגלה שמעמד הכהונה בישראל לא היה רק שונה ממעמדה בדתות אחרות, אלא בעל מגמה הפוכה. יתרה מכך, באמצעות הלכות הכהונה ניתן לראות כי היהדות הכירה במעמד הכהונה ככזה שעלול להוביל ליוהרה, לשחיתות ולניצול, ולפיכך עיצבה את חיי הכוהנים ותפקידיהם באופן שימנע מן הכוהנים להידרדר למצב שכזה.

מעמד הכהונה בעולם העתיק נבנה באמצעות יצירת הילה סודית סביב הכוהנים. האמונה הרווחת הייתה כי לכוהנים קיימות יכולות מאגיות, הקשורות בחכמה מסתורית שאינה נגישה אל האדם הפשוט. תפיסה זו העניקה לכוהנים בחברות השונות, כוח חברתי רב עוצמה. לעיתים אף נעשה חיבור בין הפוליטיקה והדת כאשר המלך היה גם כוהן, ובכך הפכה עוצמת הכהונה לכזו שאין כמעט אפשרות לערער עליה. חכמה סודית בשילוב כוח פוליטי, הפכו את הכוהנים לבעלי מעמד-על ושליטים על כל רובדי החברה.

וביהדות- ראשית, הופרד מעמד הכהונה מן השלטון הפוליטי הפרדה חדה וברורה. המלוכה הוענקה לשבט יהודה, והכהונה לשבט לוי. בתלמוד הירושלמי (מסכת הוריות פרק ג)

אנו אף מוצאים איסור מיוחד להכתיר כוהנים כמלכים. נטילת הכוח הפוליטי מן הכוהנים היא הצעד הראשון והחשוב בשמירה על טהרתה המוסרית של הכהונה. הצעד השני מעניין אף יותר. לעומת החכמה הסודית והיכולות המאגיות שיוחסו לכוהנים בחברות עתיקות, ביהדות המצב היה בדיוק הפוך: על הכוהנים הוטל התפקיד החינוכי ללמד את התורה לעם כולו. בברכת משה רבינו לשבט הכהונה בימיו האחרונים, הוא מורה להם את תפקידם החינוכי: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג, י). בכמה מקומות בתנ"ך מוזכר בהבלטה תפקיד זה של הכוהנים, כך לדוגמא, בדברי הנביא מלאכי: "שפתי כוהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו" (מלאכי ב, ז).

בנוסף, גם מבחינת המעמד הכלכלי אנו מוצאים הגבלות משמעותיות שהתורה מטילה על הכוהנים. ברוב החברות העתיקות, מעמד הכהונה צבר עושר רב באמצעות השליטה על המקדשים. עושר זה היווה פתח לשחיתות ולמעשי עוול מצד הכוהנים כלפי האדם הפשוט. לעומת זאת ביהדות, כאשר חולקה ארץ ישראל לשבטי ישראל בתקופת ההתנחלות, השבט היחיד שלא קיבל נחלה היה שבט לוי  שבט הכהונה; זאת על פי הוראה מפורשת הכתובה בתורה:

תמורת זאת ניתנו למגורי שבט לוי ערים המפוזרות בכל הארץ.

קשה להפריז במשמעותה של הוראה זו כאשר אנו מדברים על חברה חקלאית. באופן פשוט, בחברה כזו, אדם שאין ברשותו קרקע, הוא כמעט נטול יכולת לפרנס את עצמו ואת משפחתו, ונידון לחיי עוני. כמובן, היהדות לא ביקשה מהכוהנים לחיות חיי עוני, והעם נצטווה לפרנס את הכוהנים באמצעות "מתנות כהונה" הכוללות אחוזים מסוימים מן היבול  אך חשוב להבחין, כי "מתנות כהונה" אינן מכוונות לכוהן ספציפי.
אם בעיר מסוימת התגוררו מספר כוהנים, עלול היה להיווצר מצב שאחד מן הכוהנים זכה לכמות רבה של "מתנות כהונה" בעוד הכוהן האחר נאלץ להסתפק בחיי דחק על בסיס הרצון הטוב של שכניו. למעשה, מבחינה חומרית, מעמדם של הכוהנים היה יחסית נחות.

בדרכים אלו עיצבה התורה את מעמד הכהונה ככזה שהעושר נמנע ממנו, השחיתות רחוקה מיכולותיו, חכמה סודית ויכולת מאגית איננה בידיו והוא גם מודר מן השלטון הפוליטי. מצב חברתי זה יאפשר לכוהן להתמקד בתפקידו הרוחני-חינוכי: לעבוד במקדש בזמנים מוגדרים ולהיות מורה רוחני של העם כולו.