.jpg)
אדם שגונב חפץ כלשהו מן הזולת עונשו על פי חוקי התורה הוא תשלום 'כפל'. כלומר, פי שניים משווי החפץ או הסכום שגנב. אם לגנב אין יכולת לשלם, הוא עשוי להימכר לעבדות המוגבלת בסכום שהוא חייב לשלם. לאחר שיחלוף זמן זה, הגנב יוצא לחופשי.
מקרה חמור יותר, הוא כאשר אדם גונב שור או כבש והורג את הבהמה הגנובה או מוכר אותה לאדם אחר. במקרה זה ייאלץ הגנב לשלם פי ארבעה או פי חמישה משווי הגניבה.
מדוע במקרה זה נענש הגנב בעונש חמור יותר?
מפני שבחברה חקלאית מצוי שבהמות אלו מסתובבות באופן חופשי ללא שמירה. כאשר אדם גונב בהמה כזו, הוא איננו פוגע רק בזכות הקניין של הזולת, אלא עושה מעשה חמור יותר: הוא פוגע בנורמה של שמירת החוק; הוא גורם שאנשים יאבדו את הביטחון הכלכלי המסתמך על כך שהזולת הינו שומר חוק. פגיעה כזו, החמורה יותר מפגיעה בזכות הקניין, מביאה לעונש חמור יותר.
השבוע (כב' שבט) יחול יום פטירתו של אחד מגדולי הדמויות בתנועת החסידות הרב מנחם מנדל מקאצק, שנקרא השרף על שם החריפות שהיתה בו. הוא היה אישיות סוערת במיוחד, ובעל מחשבה מקורית (תקמ"ז-תרי"ט 1786-1858). אחד מתלמידיו סיפר כי פעם הגביע שלו נגנב.
משמשו רבי פייבל הגיב בתמיהה: פלא שגונבים כאן הרי הכל הפקר ענה הרבי: הפקר? היכן "לא תגנוב" הכתוב בתורה? אותו תלמיד סיפר בערוב ימיו כי דברי הרבי מקאצק מהדהדים כל היום באוזניו עד שאין ביכולתו להבין כיצד ניתן לגנוב. כך דורשת התורה! שהפגיעה ברכוש השני תהיה דבר שאינו עולה על הדעת.
משמשו רבי פייבל הגיב בתמיהה: פלא שגונבים כאן הרי הכל הפקר ענה הרבי: הפקר? היכן "לא תגנוב" הכתוב בתורה? אותו תלמיד סיפר בערוב ימיו כי דברי הרבי מקאצק מהדהדים כל היום באוזניו עד שאין ביכולתו להבין כיצד ניתן לגנוב. כך דורשת התורה! שהפגיעה ברכוש השני תהיה דבר שאינו עולה על הדעת.
אך מקרה חמור הרבה יותר הוא כאשר אדם גונב אדם ומוכר אותו לעבדות ואין הבדל אם הנגנב הוא אדם בוגר או תינוק רך בשנים. במקרה שאדם נתפס בגניבת אדם אחר ובמכירתו לעבדות, נחרץ על הגנב העונש החמור ביותר: עונש מוות.
מה עשה אדם זה שגנב אדם אחר ומכר אותו לעבדות?
הוא גזל ממנו את הזכות הבסיסית והחיונית ביותר: את החירות. מעשה זה של נטילת חירות מן האדם, של גזילת הזכות האנושית לבחור בחירה חופשית ולנהוג על פי בחירתו, היא מעשה השקול לרצח ? ולכן עונשו של גונב האדם הוא מוות.
סיטואציה נוספת הקשורה בגניבה, היא המקרה הבא: אדם התעורר משנתו בלילה וגילה גנב בתוך ביתו. בין בעל הבית והגנב התפתח מאבק אלים, ובמהלכו הרג בעל הבית את הגנב. החוק המקראי קובע כי במקרה זה בעל הבית איננו נענש על הריגת הגנב.
ההנחות המובילות לפטור זה הינן, שאדם נורמטיבי ייצא למאבק מול הגנב, ושהגנב הינו אדם לא מוסרי העשוי לפגוע בזולת עד כדי רציחתו. במקרה זה חל הכלל "הבא להורגך – השכם להורגו". אדם איננו נדרש לשמור על חיי הזולת אם הזולת מבקש ליטול את חייו שלו.
הלכה זו מעניינת במיוחד, מפני שהיינו עשויים לצפות שהחוק יהיה שונה ויאמר את הדבר הבא: אם אדם מגלה גנב בתוך ביתו, עליו לוותר על כספו כדי למנוע התפתחות מאבק אלים שבמהלכו עלול הגנב או בעל הבית לאבד את חייו.
האם לשם הצלת חיי אדם אי אפשר לדרוש שאדם יוותר על כספו ויאפשר לגנב לגנוב ממנו?
התשובה לכך הינה שלילית. אין התורה דורשת מן האדם עשיית מעשים שמעל ליכולותיו הנפשיות. טבע האדם הוא שכאשר הוא מגלה שנעשה לו עוול, הוא יוצא למאבק להשבת הצדק.
דרישה מעין זו לאפשר לגנב לעשות עוול היא דרישה המנוגדת לטבע האנושי.
דרישה מעין זו לאפשר לגנב לעשות עוול היא דרישה המנוגדת לטבע האנושי.
יתרה מכך. אדם שמאפשר לזולת לעשות לו עוול, עושה בכך מעשה אנטי-מוסרי. מן האדם מצופה להתקומם מול עוול, להיאבק, לדרוש את הצדק.
אין זו זכות בלבד, אלא גם חובה מוסרית.
ואם יתפתח מאבק אלים והגנב יאבד את חייו ? האשמה אינה מוטלת על המתגונן אלא על הפושע, זה שהביא על עצמו את מותו.
אין זו זכות בלבד, אלא גם חובה מוסרית.
ואם יתפתח מאבק אלים והגנב יאבד את חייו ? האשמה אינה מוטלת על המתגונן אלא על הפושע, זה שהביא על עצמו את מותו.
זכות הקניין; חשיבות שמירת החוק; ערכה של חירות; החובה להיאבק בעוול הם יסודות המשפט העברי.
פרשת השבוע מפנה את מבטינו אל ערכים אלו וקוראת לנו להיות הוגנים יותר, שוחרי צדק ובעלי ערכים מוסריים.
פרשת השבוע מפנה את מבטינו אל ערכים אלו וקוראת לנו להיות הוגנים יותר, שוחרי צדק ובעלי ערכים מוסריים.
